"אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ…" (שמות, לד:יז)

הֵיכָן הַשִּׁיר בִּדְיוֹ יָרֵחַַ דָּם
כְּשֶׁנְּהַר הַלָּשׁוֹן זוֹרֵם
לְעֵבֶר דִּמְיוֹן
מַסֵּכָה
נוֹבֶטֶת מַעְלָה וּמַטָּה
נוֹפֶלֶת מְעֻדֶּנֶת מִן הַשָּׁמַיִם,
שֶׁאֲבָרֵךְ אֶת אִמָּא וְאַבָּא
שֶׁאֶסְלַח לְכָל שֶׁחָלְמוּ
מְכֻסִּים מַסֵּכָה
בְּשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הִרְעִיפוּ מִשְׂחָק
כְּתִיבָה שֶׁל פּוֹאֵמוֹת לִהְיוֹת
אֶבֶן טוֹבָה מַסְתִּירָה חֻלְשָׁתָם.
קוֹלוֹת שִׁירָה נוֹטְפִים
אֱמוּנָתָם הָעַתִּיקָה בְּמַחְבּוֹא הַלֵּב,
רוֹקֶדֶת עַד שֶׁאֲנִי מַפִּילָה עַצְמִי מֵהַגּוּף,
זוֹכֶרֶת לְהִוָּלֵד לְכָל מַסֵּכָה
שֶׁבְּסוֹפָהּ הִיא זָהָב שָׁחֹר מְרַצֵּד מִלְּמַעְלָה.