בָּעוֹלָם שֶׁבּוֹ הַיָּם עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וּבְתוֹךְ שֶׁלּוֹ הָרוּחַ בָּאָה וְהוֹלֶכֶת מוֹלֶכֶת חָפְשִׁיָה לִכְרוֹת לְהַפִּיל לְהַגְדִּיל לִפְעוֹם. הָאֲדָמָה רוֹגֶשֶׁת. כְּשֶׁהִיא נִרְעֶשֶׁת, הַכֹּל נָע, וְאַתָּה לֹא דּוֹרֵך מָחָר בְּמֵי אוֹתוֹ נָהַר.

בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֱלֹהִים כְּבָר לֹא מִתְעַרְבֵּב, יוֹשֵׁב עַל כֵּס שָׁמָיו לְהַבִּיט בַּנִּפְלָאוֹת שֶׁפַּעַם מִזְּמַן בָּרָא וְעָזַב וְזָנַח וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, וְלִרְאוֹת אֵיךְ אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצַלְמוֹ שָׁם מִתְנַהֵל בַּזְּמַן שֶׁהֻקְצַב  לוֹ לִהְיוֹת עַד לַחְדֹּל.   זֶה הַכֹּל.

בְּעוֹלָם כָּזֶה שֶׁאִישׁ אוֹתוֹ לֹא מְנַהֵל אֲנִי הַדָּתִיָּה הֶחָפְשִׁיָה לְהַלֵּל לְהַחְלִיט מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַשַּׁבָּת שְׁנָתָן לִי הָאֵל, כָּךְ אוֹמְרִים,  מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַדִּינִים וְאֵיךְ לְהַתְאִים אוֹתָם לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים אוֹ הַטּוֹבִים שֶׁבָּאִים וְהוֹלְכִים.

בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאוֹתוֹ אֱלֹהִים זָנַח כְּבָר מִזְּמַן, וְנָח, אֲנִי שׁוֹמֶרֶת לוֹ אֱמוּנִים וְסוֹלַחַת לוֹ שֶׁשָּׁכַח, כִּי גַּם אֱלֹהִים הוּא בֶּן אָדָם, וְהוּא בֶּטַח לֹא מֻשְׁלָם. וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ סַלְחָן וּוְוַתְּרָן, שֶׁבִּכְלָל לֹא מִתְעַנְיֵן אִם בַּשַּׁבָּת אֲנִי כָּאן אוֹ שָׁם כִּי הוּא נָתַן וְהוּא לָקַח וְשֶׁיִּהְיֶה מְבֹרָךְ, עַכְשָׁו אֲנִי כָּאן  בַּמִּטְוָח בֵּין חַיִּים וּמָוֶת, הוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁבֶּטַח יֵשׁ לָהּ סוֹף וְחוֹשֶׁבֶת אֵיךְ , אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ טוֹב.

בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי הַדָּתִיָּה הֲכִי חָפְשִׁיָה שֶׁיֵּשׁ, כִּי אֲנִי זוֹ שֶׁמַּחְלִיטָה מָה לַעֲשׂוֹת בַּשַּׁבָּת, מָה לַעֲשׂוֹת בַּחַג, מָה לֶאֱכֹל וְאֵיךְ לִהְיוֹת הַיְּהוּדִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה, כִּי לְשָׁם נוֹלַדְתִּי, לִהְיוֹת וְלִחְיוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאֲנָשִׁים הֶחְלִיטוּ פַּעַם מִזְּמַן, מָה אָסוּר וּמָה מֻתָּר, כָּךְ גַּם לִי אֶפְשָׁר כָּאן וְעַכְשָׁו לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת שֶׁל מוּסָר

וֶאֱלֹהִים שׁוֹתֵק אוּלַי הוּא רוֹאֶה, אוּלַי הוּא נָם, כִּי זֶה בֶּטַח מְעַיֵּף לִשְׁמֹר מִשָּׁם כָּל הַזְּמַן עַל כֻּלָּם.

בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁבוּ אֲנִי אוֹרַחַת, עַכְשָׁו, אֲנִי פּוֹרַחַת וְלֹא יוֹדַעַת מָה יִהְיֶה מָחָר, גַּם אִי אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ, רַק שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ יוֹדְעִים שֶׁהֵם בָּאִים וְהוֹלְכִים, לָהֶם כְלוּם לֹא מִשְׁתַּנֶּה.

וְהַיָּם שֶׁיּוֹשֵׁב מוּלִי, אוֹ אֲנִי מוּלוֹ, מִתְגַּלְגֵּל עִם גַּלָּיו וְאַדְוַתּוֹ פַּעַם שׁוֹצֵף, פַּעַם רוֹגֵשׁ אוּלַי מְשַׁמֵּשׁ הוּא פֶּה לָאֱלֹהִים הַשּׁוֹתֵק וְאוֹמֵר, עַכְשָׁו אֲנִי כָּאן וְשָׁם וּבְכָל מָקוֹם, וְאַתָּה אָדָם תַּעֲשֶׂה מְחַוָּה, רְכוֹשׁ לְךָ שִׁקּוּל דַּעַת, בֵּין אִם זֶה עֵץ וּבֵין אִם תַּפּוּחַ הוֹסֵף לְךָ קֻרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַדַּעַת מַמָּשׁ.

וּבָעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים עִם חָזוֹן וּמָשִׁיחַ אֶת הָעוֹלָם הַבָּא, חַיִּים כָּאן כְּדֵי לִהְיוֹת שָׁם, בְּעֵינַי זֶה מַעֲשֶׂה תָּם שֶׁלֹּא נִשְׁלַּם. וַאֲנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה מוֹדֶדֶת צְעָדַי, חָפְשִׁיָה לָרוּחַ, מוֹצִיאָה מִפּוֹעֵל לְכֹחַ אֶת כָּל מָה שֶׁחַי וּבָא, וְלֹא מְחַכָּה בְּכִלְיוֹן עַיִן לְהֵיכָלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא.

• השיר נכתב בימי מגפת הקורונה, וחזר ועלה כהדהוד בימים טרופים אלה של מלחמה
• ציור: נורית יעקבס צדרבוים