הַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה

הָיִינוּ פְּסוּקִים אֲסוּרִים
שֶׁהַחֲכָמִים גָּנְזוּ מִן הַכְּתָבִים, 
הַיְלָדִים הָרָעִים שֶׁל הַמְּקוֹרוֹת
וְלֹא אָמַרְתָּ מִלָּה לָאֵל,
וּלְאֵלּוּ שֶׁבִּקְּשׁוּ אָמַרְתָּ –
עוֹלָם אֵינוֹ שָׁלֵם כְּשֶׁאֵין תּוֹר לֶאֱהֹב,
כְּשֶׁאֵין תּוֹרָה לָאַהֲבָה.

אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ

אוּלַי בֶּעָבָר
גַּם אָדָם הִתְגַּעְגֵּעַ אֶל לִילִית
אוּלַי אִם לֹא הָיָה מְוַתֵּר
אֱלֹהִים לֹא הָיָה מִתְנַקֵּם
וְהָיָה נִשְׁאָר עַל כָּל צַלְעוֹתָיו –
לֹא הָיָה חֵטְא קַדְמוֹן.
וְאוּלַי לִחְיוֹת עִם הַשֵּׁד
הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה מִלְּכַתְּחִלָּה.
אוּלַי הָיִיתִי שָׁלֵם אִתָּךְ לַמְרוֹת הַסְּעָרָה
אוּלַי נוֹעַדְתִּי לִחְיוֹת עִם אוֹת קַיִן
עַל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי יוֹתֵר
וְאוּלַי הִגִּיעַ לִי פָּחוֹת.