בִּשְׁבִיל הָרוּחַ

בִּשְׁבִיל הָרוּחַ אֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ
אֲנִי וְעֵץ הַתְּאֵנָה הַצָּעִיר, שֶׁלְּצַד הַסַּפְסָל עָלָיו יָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב.
הִיא חוֹלֶפֶת עַל פָּנֵינוּ וּמַמְשִׁיכָה הָלְאָה
לְאָן שֶׁיֹּעֲדָה אוֹ אֵל מְחוֹז תְּשׁוּקָתָהּ הַנִּסְתֶּרֶת.

אֲנִי, לְעֻמַּת הַתְּאֵנָה,
מַרְגִּישָׁה אֶת הַהַחְמָצָה אוֹ נִדְבֶּקֶת בַּדְּחָף.
עַכְשָׁו אוֹכֵל לָרוּץ אֵל עֵבֶר הַשְּׁבִילִים הַפְּתוּחִים,
אַחַר כָּךְ אֶחֱזֹר אֵל בֵּיתִי.

בַּסְּתָיו תָּבוֹא הָרוּחַ

הַשָּׁנָה הַזּוֹ שֶׁתְּחִלָּתָהּ שִׁטָּפוֹן וְסוֹפָהּ בְּעֵרָה
הִצְלִיחָה לְהָזִיז הָרִים.
שֵׁדִים נִדְחָסוֹ אֶל צְוָּאר בַּקְבּוּק כְּנֶגֶד כֹּחַ הַכְּבִידָה.

בַּחֹרֶף, הַשֶּׁמֶשׁ צִיְּרָה צִלָּם שֶׁל הַהוֹלְכִים בַּמַּסְלוּל
וְהַגֶּשֶׁם שָׁטַף

בַּקַּיִץ יָצְאוּ הַצְּלָלִים בְּמָחוֹל מְטֹרָף.
בְּאֵין מַצִּיל, מִשֶּׁהוֹ גִּדֵּר אֶת הַיָּם.

נַחְשׁוֹנִים יִקְפְּצוּ אֵל הַמַּיִם לְצַנֵּן הַבְּעֵרָה
הַגַּלִּים יַעַמְדוּ מִמְּסִלָּתָם,
יִהְיֶה כָּאן שֶׁקֶט.

בַּסְּתָיו תָּבוֹא הָרוּחַ.