החוקר ומבקר הספרות יוסף אורן החליט לפרסם את ספרו החדש כעותק יחיד בפרויקט בן-יהודה

לקראת שבוע הספר העברי החליט החוקר ומבקר הספרות הוותיק, יוסף אורן, אחרי שהגיע לגבורות, שלא לפרסם את ספרו החדש "מן המסד ועד הטפחות" במהדורה מסחרית, כספר מודפס על נייר ומכורך בכריכה רכה, אלא לפרסמו כעותק יחיד בפרויקט בן-יהודה, כדי שיהיה זמין שם לכל קורא בחינם ובכל עת במחשב האישי שלו.

לקריאת הספר: https://benyehuda.org/author/481

בתחום השירה בולטים בספר החדש פרקי המחקר על פרשה נסתרת בחייו של ביאליק בתקופת בחרותו ועל התחבולות שבעזרתן ביטא עמוס עוז את אהבתו לשירה וכתב שירה, וגם המסות על שירתן של רחל בלובשטיין ויונה וולך.

פרקי המחקר בתחום הסיפורת עוסקים בברור זהותם המגדרית של מחברי הסיפורים על הנשים העקרות במקרא ובקשר שבין סיפוריהם של ברדיצ'בסקי, ברנר וגנסין על דמות "התלוש" ובין רעיון התחייה. לצד פרקי המחקר מופיעות המסות על יצירתו של יוסף אריכא ועל ספריהם של נחמה פוחצ'בסקי ("במדרון"), ז'בוטינסקי ("שמשון") ופוגל ("פרשת "רומן וינאי"), ומסות על ספריהם של חנוך ברטוב, פנחס שדה, א.ב. יהושע, יהושע קנז, יצחק בן-נר, חיים באר, יובל שמעוני ואילת שמיר.

הספר נפתח במסת-עמדה המתארת את המעבר של הסיפורת הישראלית מהאוטופיה הציונית אל הדיסטופיה הפוסט-ציונית, והוא נחתם בראיונות עם שלושה מספרים: עמליה כהנא-כרמון, משה שמיר ויהושע קנז.

יוסף אורן הינו חוקר ומבקר ספרות מוערך, שזכה פעמיים בפרס היצירה מקרן ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול (ב-1989 וב-2011) ופעמיים בפרס הביקורת ע"ש המו"ל מרדכי ברנשטיין (ב-1981 וב-1989).

נולד (בשם: יוסף אורנבוים) ב-1940 ברוסיה ועלה לארץ ב-1949. מתגורר בראשון לציון, שבה למד בבי"ס היסודי "חביב" ובגימנסיה הריאלית. בסיום השירות בצבא, רכש השכלה פדגוגית בסמינר למורים ע"ש לוינסקי והשכלה אקדמית באוניברסיטת ת"א בחוגים לספרות עברית ומקרא. עד פרישתו לגימלאות היה מרצה לספרות ולחינוך חברתי במכללות להכשרת מורים.

מאז שנת 1965 פירסם ברציפות מאמרי ביקורת במוסף "משא" של עיתון "למרחב" ובמוספי הספרות של העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". כמו כן פירסם במקביל מסות-ביקורת ברוב כתבי-העת הספרותיים המרכזיים. בשנים 1980-1972 ערך את כתבי-העת לחינוך חברתי "בעד ונגד" ו"יחד", שניהם בהוצאת מכון סאלד. כמו כן כינס וערך את קובצי הסיפורים של יוסף אריכא (1982) ושל בנימין תמוז (1990) ואת האנתולוגיה של סופרי ראשון לציון "בוסתן הראשונים" (1989).

בנוסף להיותו מחברם של שלושה ספרי מחקר בתולדות הספרות העברית ושני ספרים בנושא החינוך החברתי, השלים את הסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית". ב-22 הכרכים של סדרה זו, שגם הם יועלו בהדרגה לפרויקט בן-יהודה, ליווה את התפתחות הספרות העברית ב-70 שנותיה הראשונות של המדינה מתש"ח ועד תשע"ח (2018-1948), ועקב אחרי התפתחות יצירתם של רוב סופרי "דור ייסוד המדינה" (או בקצרה: "דור המדינה"), שהוא הדור הספרותי הראשון בתקופה הישראלית של הספרות העברית. בכרך אחרון של הסדרה, ב"חילופי דורות בסיפורת הישראלית", כלול "מפתח המחברים והיצירות" המאפשר לקורא למצוא פרקי פרשנות מפורטים על החשובות ביצירותיהם שנדפסו בכרכי הסדרה השונים. 

בשונה מעמיתיו שהבחינו בקיומן של שתי משמרות בלבד ב-70 שנותיה הראשונות של התקופה הישראלית, סופרי "דור תש"ח" וסופרי "דור המדינה", הציע בספריו מיפוי מפורט יותר שכולל את חמש המשמרות הבאות: משמרת "דור בארץ" (סופרי שנות הארבעים והחמישים), משמרת "הגל החדש" (סופרי שנות השישים), משמרת "הגל המפוכח" (סופרי שנות השבעים והשמונים) משמרת "הקולות החדשים" (סופרי שנות התשעים של המאה ה-20) ומשמרת "הגל הדיסטופי" (סופרי שני העשורים הראשונים של המאה ה-21). לשיטתו חמש המשמרות הללו הן ביחד דור ראשון, "דור ייסוד המדינה", בתקופה הספרותית הנוכחית שהיא "התקופה הישראלית" – תקופת חידוש הריבונות של העם היהודי בארץ ישראל.