close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • העולם לפי מינו - Post Image
    • העולם לפי מינו
    • שאול רוזנברג
    • התפרסם ב - 07.11.16

    ״בראשית היתה אהבה״ | מינו בן גיגי,

    טוטם ספרים, 2012

    לפני זמן לא רב קיבלתי לידיי ספר צנום שבגלל עטיפתו, החדגונית משהו, לא עורר תשומת לב רבה. הוא ראה אור בשלהי שנת 2012, ומאז חלפו יותר משלוש שנים, אז מה פתאום נזכרו לשלוח לי אותו עכשיו? חשבתי להניחו בצד כמו את החצוצרה שנתביישה, אבל כעבור זמן הצצתי בו שוב. אם שלחו לי אותו, ודאי חשבו שהוא ראוי להתייחסותי. כידוע, לא מעט ספרים נשלחים ללא מעט מבקרים והם נשכחים מלב שלא בצדק. אולי זהו המקרה האופייני של חוסר הצדק?

    עילעלתי בקורות החיים של המחברת, מינו בן גיגי, וגיליתי שהיא פרסמה פעם רומן נחשב בשם אני, שלום בת שמואל, המתרחש על רקע המרד הגדול נגד רומי – רומן שראה אור בהוצאת “ידיעות אחרונות” והמבקרים גמרו עליו את ההלל. קראתי גם שהיא נפטרה למרבה הצער לפני שנים אחדות, עוד לפני שהספר שקיבלתי, בראשית היתה אהבה, ראה אור, וחשבתי לעצמי שאם הסופרת מתה אבל הספר זכה בחיי העולם הבא, זו בכל זאת סיבה טובה לקרוא אותו.

    לאחר שקראתי בעמודים הראשונים, אמרתי לעצמי שבראשית היתה אהבה, של מינו בן גיגי עשוי להתאים כמו כפפה ליד לימינו. יש בו שילוב מקסים למדי של פאולו קואלו, קרלוס קסטנדה, יחד עם אגדה בנוסח הרמן הסה, אבל הכול בלבוש עברי. בן גיגי כתבה גרסה רומנטית משלה לסיפור הבריאה התנ”כי. הספר שלה עשוי לדבר אל מעגל קוראים רחב בתפר שבין הספרות הרוחנית, הרומנטית, סיפור האגדה והספרות הקאנונית. זהו גם ספר שעשוי להתאים לכל גיל, ובכל גיל יפרשו אותו אחרת. ספר עמוק וגם קליל, גם לטיסה וגם לחוף הים, גם לאגדה וגם לעיון.

    לפני הכול, בראשית היתה אהבה הוא סיפור בראשית, שנכתב מעיניה הרומנטיות של מינו בן גיגי. אלוהים ברא את העולם בשבעה ימים ומינו בן גיגי גם. בעוד שמעשה הבריאה התנכ”י הוא של אלוהים, אל נקם ושילם, שגבריותו מתפרצת מלוא היקום, הרי סיפור הבריאה של בן גיגי הוא בעל מסר פמיניסטי – מעשה משותף של זכר ונקבה, של האמן הגדול בדמותו של אלוהים ובת הזוג שלו, ארנו. אלוהים של בן גיגי לא לבד, יש לו בת זוג המשלימה את מלאכת הבריאה ומעניקה לה את הטאץ’ הנשי המיוחד שלה, שבלעדיו העולם לא היה נראה כפי שהוא נראה.

    בעוד סיפור הבריאה התנכ”י נפתח בחושך על פני תהום, הרי שהעולם לפי מינו בן גיגי וסיפור הבריאה שלה נפתחים באהבה על פני תהום וזהו הבדל עצום. מעשיהם של האמן הגדול וארנו מונעים מכוח האהבה שמרחפת כמו רוח על פני תהום. הם לא יכולים האחד בלי השני, ואם ארנו לא היתה עוזרת לאמן הגדול במעשה הבריאה, הרי שהעולם שלו היה יוצא פגום. האם בן גיגי רומזת לנו שמנקודת מבט נשית, העולם שלנו אכן פגום, כיוון שאלוהים הוא רווק מזדקן שאין לו איזו עזר כנגדו אלוהית לצדו?

    וכך כותבת בן גיגי בלשונה הפיוטית, המשוחה כמו מכחול אקווארלי על פני המילים כאילו היו כן ציור המונח לפניה ובו היא מציירת שמים וארץ, עננים, יבשות, עצים ופרחים: “בראשית היה האמן הגדול ולצדו ארנו… הם היו כחלקיו של שלם: מאוחדים… עטופים בשקט ובחשכה/ חיו ללא יום ולילה,/ ללא שמים ואדמה,/ ללא אני ואתה” (עמ’ 8).

    האמן וארנו הם מעין האמן ומרגריטה של בולגאקוב, אדם וחווה של סיפור גן עדן. הם התהלכו בעירומם הנפשי המאוהב ולא התבוששו, וכשאכלו מפרי הדעת המטפורי הם גילו את “ההשראה”. וכאשר נחה עליהם ההשראה כמעין רוח על פני תהום, האמן הגדול הטיל “פס דקיק של אור/ שנצנץ על פני התהום” (8).

    מכאן מתחיל למעשה מעשה הבריאה ההדרגתי, שנמשך לאורך ימים לא מעטים, אבל האסוציאציה המיידית היא לשבעת ימי הבריאה המקראית (העטיפה הכחולה כהה יכולה לרמז לעטיפת ספר הספרים). מעשה הבריאה הוא, כאמור, שיתופי ברוח השיתוף הבן זוגי שמינו בן גיגי שאפה אליו. ככה היה צריך בעיניה לברוא את העולם. האמן הגדול מדליק את החשמל בעולם הכבוי וארנו מבדילה בין חושך לאור בעזרת “קסם חיוכה הרחב” (11). כנראה שלארנו היה חיוך רחב כמו השמים.

    המשך שיתוף הפעולה בין בני הזוג האלוהיים, הסלבריטאים של העולם בהתהוות, ממשיך גם הוא בפעולות הבריאה הבאות עלינו לטובה, שעל כולן מרחפת רוח האהבה. “ואתה אהובי,” אומרת ארנו לאמן, “ברא גם בי עולם חדש,/ מופלא כמו היקום הזה שבחוף,/ואולי מופלא ממנו… בראת בי אהבה גדולה,/ וכזו אהבה – יש לה חיי נצח” (14).

    האהבה היא זו שבוראת את המילים המתנגנות בין שניהם. העולם נברא גם בכוח המילים. “הוא (האמן הגדול- ש.ר.) לא תיאר לעצמו שכך יהיו מעתה סדרי עולם:/ שמילים כאלה, שנבראו מן הרגש הגועש מכולם,/ יהיו חלק מתמצית הווייתה של האהבה” (15). האהבה הזו בוראת את היבשות. האמן הגדול אסף את המים ובמשיחות מכחול רחבות סימן בארץ שלל צורות. ארנו היא זו שמשלימה את המשימה כאשר היא משייפת הרים לכיפות ומותחת אותם לגבהים. “והיו הרבה הרים שהשאירה מחוספסים/ כפי שהאמן יצר אותם מבראשית” (18).

    האמן מודה לארנו על “חוכמת מעשיה” ומצמיח עצים על פני האדמה, בעוד ארנו משלימה כהרגלה ובוזקת על פני האדמה עשב, דשא ופרחים כמעין פפריקה על גולאש הונגרי. ולמרות חוכמת המעשים, העולם נראה להם שרוי בוואקום של ריקנות ובדידות. משום כך, בורא האמן “ערב-רב של חיות פרא” (24). כאשר מתחוור להם שחשוך להם מדי, ארנו מדליקה את הפנסים בשמים. או במילותיה של בן גיגי, “ניקדה באצבעה את הרקיע/ באלפי ניצוצות קטנים של כוכבים,/ ומבין צמרות העצים הביאה את הירח” (26).

    שיתוף הפעולה הפורה מוסיף להתרחש גם הלאה, כאשר האמן הגדול  מכוון את רוחות השמים, ואילו ארנו מבדילה בין עונות השנה וצובעת אותם בצבעים מכשפים, כמדומה יפים יותר אף מאלו הקיימים בטבע. האמן הגדול בורא את הגשם, הברק והרעם ואילו ארנו משיבה לו במנת אהבה משלה – הקשת בענן, והם רוקדים יחד את ריקוד הפרפרים.

    כשתמו שבעת ימי האהבה, חל גם השבר הגדול ביניהם ,וייתכן כי הוא משפיע על העולם ועל היחסים בין המינים עד ימינו-שלנו. האמן הגדול רוצה להחזיר לארנו במתנה משלו על מתנותיה ובורא את הגלים. ארנו אוהבת את הים, אבל הגלים בולעים אותה “ברעש עצום,/ כגודל כאבה הנורא” (43).

    האמן הגדול נותר זמן מה לבדו ובורא את שביל החלב, בתקווה שארנו תלמד לפסוע בו ולשוב אליו. היא נבלעה בים, אבל תחזור מהשמים, כאילו היא סירנה העולה מן השמים ולא מן הים. לפי חוקי ההפי-אנד זה אכן קורה, אבל הכאב הנורא על אובדנה הזמני של ארנו נותר חקוק לעד בלבות האוהבים. הגם שבסופו של דבר, אהבתם של בני הזוג המלכותי, האמן הגדול והמרגריטה שלו, ארנו, עמידה בדרך כלל בפני פגעי הזמן.

    ההיבט הפמיניסטי בולט מאוד לאורך כל הספר. ארנו היא שוות זכויות לאמן בכל מעשה הבריאה. הם מתמוגגים ביחד ממעשה היצירה שלהם. “והכול, הכול ביחד, הוא שלנו” (14). ובמקום אחר נכתב: “ראו כמה יפה וטובה היא מלאכתם המשותפת” (28).

    נימת האגדה חוזרת שוב ושוב לאורך הסיפור: “ושיכרון של מנגינה חדשה מילא את סביבותיהם/ כשריחפו שוב לראות אם יפה להם הבריאה” (13). סיפור האגדה כתוב בשורות שיריות מקוצצות והוא מלווה באיורים עדינים של דב וולס. השורות מקוצצות, אבל לא הרעיונות העדינים לא פחות מן האיורים.

    האם זו אגדה לילדים או למבוגרים? לטעמי, גם וגם. הכול יכולים למצוא את עצמם בעולם החושני והקסום שבראה בן גיגי. זהו ספר שזוגות אוהבים יכולים להעניק במתנה זו לזו ואף לקרוא אותו בצוותא, וגם ילדים משני המינים יכולים לקרוא בו ביחד ולהעשיר את עולם הדמיונות שלהם. ואולי אפשר להציע שגם הבוס והמזכירה שלו יוכלו לקרוא אותו ביחד כדי להזכיר לבוס שהמזכירה שלו ראויה לקצת יותר מאשר אמירות של “בובה מותק, תכיני לי קפה”. תארו לכם מה היה קורה אילו כל מה שהאמן הגדול היה מבקש מארנו זה רק להכין לו קפה. העולם, לפחות זה אותו מציעה בן גיגי, לא היה נברא בכלל.

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית