close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מה נשתנה במרד ההיפופוטמים - Post Image
    • מה נשתנה במרד ההיפופוטמים
    • רן זוארץ
    • התפרסם ב - 10.11.16

    ״מרד ההיפופטמים״ | דב בהט,

    טוטם ספרים, 2016

    מרידות רבות נרשמו בכל רחבי העולם בכל התקופות, וגם בימינו אנו: המורדים בסוריה נגד בשאר אל אסד, החות’ים נגד התימנים, הלובים נגד קדאפי, הצעירים במצרים נגד מובראק ועוד. המרידות הללו מתווספות למרידות ולמלחמות האזרחים הקלאסיות של העניים בעשירים, הקומוניסטים במשטרים המלוכניים, השחורים בלבנים, העבדים באדוניהם הנצלנים וחוזר חלילה.

    לפי דב בהט, הגיע עתה תורו של מרד החיות בבני האדם.

    על מרד כזה  לא קראנו בספרות  מאז “חוות החיות”, ספרו הקלאסי של ג’ורג’ אורוול שראה אור בשנת 1945. בעוד שאצל אורוול, שכתב אלגוריה סאטירית כנגד המשטר בברית המועצות, מרד החיות מתרחש על שטח מצומצם מאוד, חווה די קטנה באנגליה, הרי שאצל בהט, ואולי בהשפעת הרעיון הקומוניסטי, מדובר במרד כלל עולמי שמטרתו להפוך את החיות, כמו אצל אורוול, ל”עם חופשי”.

    בעוד שאצל אורוול החיות המושלות בכיפה הן החזירים, אצל בהט מדובר בהיפופוטמים, סוסי היאור. אצל אורוול, לחיות יש “שבעה דיברות”,  אך אצל בהט הן מושפעות לכאורה מעקרונות היהדות, ויש להן עשרה דיברות. אפשר להמשיך כהנה וכהנה בהשוואות בין הרומנים, אבל למרות קווי ההשקה הרבים, הרי שמדובר ברומנים שונים בתכלית. “מרד ההיפופוטמים” אינו מחווה לאורוול אלא אולי דווקא לסופר הצ’כי הנפלא קארל צ’אפק ולספרו “המלחמה בסלמנדרות”, המתאר מרד של הסלמנדרות נגד האנושות. הסלמנדרות של צ’אפק חופרות תחת האנושות על מנת למוטט ולהציף את היבשות, וכל זאת במטרה להגדיל את שטחי המחיה שלהן.

    בעוד שאורוול מתרכז רק במשל החיות וצ’אפק במשל הסלמנדרות, בהט עוסק גם בסוגיות אחרות בספרו ומעשיר את העלילה בתכנים נוספים. אם זה טוב או רע, יחליט הקורא בעצמו.

    גיבור העלילה הוא המדען דני גזית, הממציא שיטה חדשנית לפענוח  שפתם של ההיפופוטמים. גזית מצותת לסוסי היאור במספר ארצות, מבצע האזנות סתר בלתי חוקיות, ומגלה תגלית מרעישה: סוסי היאור עומדים בראש המזימה למרד כלל עולמי נגד בני האדם.  לפי מחקרו, בעוד בינתם של בני האדם הולכת ומצטמצמת ומוחותיהם של בני הדור הצעיר מתכווצים, הרי בינתם של הההיפופוטמים וכמה מהחיות האחרות התפתחה בקצב מרשים במרוצת השנים, והיא מאפשרת להם לפתח תקשורת חובקת עולם בממדים נרחבים אף מהפייסבוק והטוויטר.

    גזית מפענח שיחה בין ההיפו הגדול בפארק הלאומי והיפו צעיר זוטר, שבמהלכה המבוגר האחראי מאתגר אותו לבצע פעולת טרור נגד בני האדם, כחלק מטקס חניכה. בהדרגה הוא מגיע למסקנה, שההיפופוטמים למיניהם, מברלין ועד טהראן, שם עומד בראשם האייתולה של סוסי היאור, הם הדאע”ש של החיות, דהיינו התאגדות טרוריסטית הזוממת להשתלט על העולם ולהשמיד את בני האדם. עשרת הדיברות שלהם, ואולי לא במקרה, משיקים לא במעט למשנתו של אוסאמה בן לאדן. שר הביטחון אף טוען בישיבת ממשלה, כי “אלה הם דברים מאוד דומים לאלו שבן לאדן כתב בזמנו… מעניין מי למד ממי” (עמ’ 168).

    החיות אינן תופסות את עצמן כטרוריסטיות אלא כלוחמות למען חירותן כנגד האדם, בעיקר האדם הלבן. בעיני בהט, החיות מסמלות את הקיפוח המתמשך של המעמדות הנחותים, והן למעשה המעמד הנחות ביותר. בני האדם השפיטו אותן והפכו אותן ל”אזרחים סוג ז'” לאחר שגנבו מהן את כל שטחי המרעה ומקווי המים שבהם הן רבצו וחיו. למעשה, האדם הלבן עשה לחיות מה שהוא עשה לאינדיאנים. את האינדיאנים דחקו לתוך שמורות, ואילו את החיות לתוך גני חיות, ובשני המקרים גובים דמי כניסה מהמבקרים על מנת לצפות בשוכני השמורה ושוכחים שגם לחיות יש זכויות כמו לבני האדם.

    להלן ציטוט מפקודת היום של “בוס כל הבוסים” של ההיפופוטמים בטהראן: “כאשר אנו מתקוממים, הם קוראים לכך טרור. לכן אנחנו מכריזים מלחמה על בני האדם, ובראש ובראשונה על האמריקאים” (עמוד 164). מדובר ב”מלחמת קודש” נגד בני האדם, המוכרזת בכל גני החיות והפארקים בעולם. “אנחנו נילחם באויבינו בסוואנות, בג’ונגלים, בהרים ובעמקים שבכל היבשות, עד שלא יישאר מהם שריד ופליט” (עמוד 164).

    סוסי היאור מגייסים למלחמתם גם את השימפנזים, החשים מקופחים מימים ימימה על ידי בני האדם, וגם הקרוקודילים והפילים מצטרפים  למרד הנפילים. בעוד שאצל אורוול החזירים הם כאמור המנהיגים, כאן הם פוסחים על שתי הסעיפים ומשחקים “משחק כפול” (121). הכלבים הם כמעט היחידים שממשיכים לצדד בהולכים על שתיים.

    בעוד שאורוול חידד את חיציו נגד הקומוניזם וקארל צ’אפק, בספרו על הסלמנדרות, הצביע על הסכנה הטמונה בנאציזם, הרי שבהט מדבר על הסכנה הנשקפת מהאסלאם הקיצוני וגרורותיו ההרסניות, דאע”ש ואל קאעידה. הוא בוחר למקם את המנהיג העולמי שלהם בטהראן, אך הוא שם בפיו מילים בעלות מסר כפול. את הכרזותיהן של החיות אפשר לפרש לכאן ולכאן, וגם למצוא טיעונים ורמזים לכך שבהט סבור כי המוסלמים הקיצונים, עם כל הסכנה הטמונה בהם, חשים נחותים ומקופחים על ידי העולם המערבי, ומכך נובעת התפרצותם האלימה.

    כאשר הוא מנסה לחשוף את מסקנותיו, גזית נתקל בתחילה בגיחוך מהול בבוז. עד מהרה, הוא מבין שאסור לו להסתפק רק בפרסום מאמר מדעי על הסכנה הצפויה לעולם. עליו לעשות מעשה. הוא חובר אל קצין המודיעין הראשי של צה”ל כדי לתכנן מגננה עולמית כנגד מזימת החיות. בניגוד לאחרים, האלוף עמוס מתייחס ברצינות למסקנותיו והמידע מתגלגל גם לפתחן של רשויות המודיעין של ארצות הברית המתגייסות אף הן למשימה. בהדרגה  נבנה צוות שנרתם למשימת ההיערכות לקראת מרד החיות. הצוות כולל את גזית, אדל הקשישה היפהפייה שהיתה אהובת נעוריו ולימים הפכה לסוכנת ריגול בינלאומית, המהנדס ספקטור ואחרים. בשיאם של הדברים, הם אף דנים בהיערכות לקראת המרד בישיבת ממשלה. וגם שם, כמו בכל מקום אחר, נשאלת שאלת מיליון הדולר: האם מדובר במרד שעלול לפרוץ בטווח הנראה לעין או שמדובר בתהליך ארוך טווח?

    בהט עסק בחיות גם בספריו הקודמים, ונדמה כי הוא אוהב להאניש לא רק חרסים עתיקים אלא גם הולכים על ארבע. אבל במקרה זה, החיות מקבלות צביון חתרני יותר.

    “מרד ההיפופוטמים” עוסק גם בסוגיות נוספות המובלעות בו, הן ברובד האישי של היחסים בין הגיבורים והן ברובד העקרוני. ברובד האישי עוסק הספר לא במעט בפרשת אהבתו הנכזבת של גזית לחניתה-אדל, בת גילו שהיתה אהבתו הראשונה בהכשרה לפני חמישים שנה ומאז לא התראה עמה. אדל היא מאטה הארי מסתורית, פאם פאטאל שמפילה ברשתה גברים רבים והופכת לסוכנת חשאית בינלאומית. האם המפגש המקרי המחודש יצית את האהבה שלא התלקחה בימי נעוריהם, או שאדל תפנה לו עורף כמו בעבר?

    לצד הקשר המורכב הזה עוסק בהט גם ביחסיו המורכבים של גזית עם אחיו בני, ששם קץ לחייו לאחר שאיבד ממון רב, ויורשיו מנסים לסבכו בפירעון חובותיו באמצעות זיוף חתימתו. בעזרת הסיפור המשפחתי והאישי, בהט עורך חשבון נפש עם ישראל של פעם וישראל של היום, ומה שקרה לנו מאז שנחשבנו לעם חלוצי, השולח את טובי בניו להכשרות, וכיצד הפכנו לעם הגאדג’טים המייעד את בניו לתעשיית הפייסבוק. באמצעות נפלאות הפייסבוק, שאחריו נוהים בעיוורון בני הנוער, מנסה בהט להוכיח עד כמה שטיפת המוח הקולקטיבית הזו של הטכנולוגיות החדישות כיווצה את המוח האנושי ולמעשה, גרמה לכך שהפער שבין המוח האנושי למוחן של החיות קטן מאין כמותו. בהט עוסק גם בפער הבין דורי בין מבוגרים לצעירים, ובין סבים לנכדיהם המדברים, למעשה, בשפות שונות. גזית יכול לפענח את שפת החיות, אך הוא אינו יכול לפענח את שפתם של נכדיו!

    הספר עוסק בעולמות שונים, וגם בתהליכי השעה ובתהליכים המדאיגים העוברים בימינו על העולם המערבי.  בהט הוא סופר עם האצבע על הדופק, הוא מעורה ומעודכן ויודע להשתיל בכתיבתו רמזים לענייני השעה. הספר כולל סצנות הומוריסטיות לא מעטות, והוא מצליף בכל מי שזז, מפוליטיקאים ועד אקדמאים וצעירים.

    אבל הרומן אינו נקי ממגרעות. לטעמי, חבל  שבהט לא הלך עד הסוף עם רעיון מרד החיות ולא כלל אותו קצת יותר בעלילה. בנושא זה, נשארתי עם חצי תאוותי בידי.  שאלה זו נשארה אפוא פתוחה. האם החיות ינצחו במרד את בני האדם, או שהם לא יהיו יותר מעוד מוטציה של הגאדג’טים?

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית