close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • שירה מתוחכמת ווירטואוזית - Post Image
    • שירה מתוחכמת ווירטואוזית
    • ירון אביטוב
    • התפרסם ב - 26.07.17

    אילנה יופה | קומץ משירתה

    הוצאת עכשיו, עורך: פרופ’ גבריאל מוקד, 128 עמ’

     

    בקומץ הנוכחי בשירת אילנה יופה פגשתי בשירים טובים במיוחד, שנתפסים בתודעת הקורא, נאחזים בה והולכים איתו הלאה – שירים שגרמו לי להכות על חטא שלא הכרתי את שירתה הרבה קודם לכן.

    מהמעט שבדקתי אודותיה, מצאתי שיופה הגיעה אל השירה בגיל מאוחר יחסית, אבל אין הדבר מונע מבעדה לכתוב שירה מתוחכמת ווירטואוזית, בעברית שכל משורר היה יכול להתקנא בה. על העברית המפוארת שלה כותבת יופה עצמה באחד משיריה, “עבריתי”: “שפתי עברית רקומה זיזי חלומים,/ נכתבת נשמתי אותיות קידוש לבנה משובצים” (עמ’ 127).

    בעוד שלא מעט משוררים כותבים באותיות טל ומטר, יופה אכן כותבת עברית רב-שכבתית באותיות קידוש לבנה, והיא כמו מתנבאת בכתיבתה. שיר זה הוא אולי מפתח להבנת שירת החלום של אילנה יופה. היא רומזת  בו, וגם בשירים אחרים, על הזיקה המיסטית והרוחנית שגורמת לרוח הקודש לפעם בה: “כתב לי הרוח מסרים חלומים בעמקי ערוגותיו,/ שתל בי זרעי שפת הקודש עברית לאוהביו” (כנ”ל).

    אי אפשר שלא להתפעל מעולם הדימויים המיוחד של יופה, המציג עושר רב של תכנים, סגנונות וצורות, המשולב ברב-מימדיות ופרשנות אישית הלקוחה ממיטב המסורת של השירה העברית לדורותיה, מימי תור הזהב של ספרד, ימי ההשכלה, המודרניזם ועד ימינו. מה שיפה בעיניי בשירים של יופה היא בין השאר העובדה, שאפשר לאהוב אותם גם מבלי להבין לעיתים את כל משמעויותיהם הנסתרות. השירים כוללים דימויים מפתיעים (“שיבצתי מלנכוליות לתוך אצעדות נפשי”, 92) וצירופי מילים חידתיים שהקורא מתאמץ לפענח ומשאירים לו חומר למחשבה. השירים ניתנים למספר פרשנויות, ויש בהם לעיתים סימבוליזם אניגמטי שרק מעצים במקרה הזה את כוחה של אילנה יופה, שמן הראוי שתהיה מוכרת למעגלי קריאה נרחבים יותר. ואולי צודק עורך הספר, גבריאל מוקד, שמכתיר אותה על דש העטיפה “כאחד המשוררים המרכזיים בארץ” (ואגב, לא ראוי במקרה זה לנקוט בלשון נקבה?).

    שיריה של יופה עוסקים במגוון נושאים שיש ביניהם חוט מקשר, אם כי כמדומה שהוא רופף במכוון. כמה מהם כמו “ירושלם” מתכתבים עם התנ”ך, אחרים כמו “כתב סתיו” וגם “יהומיה” מתכתבים עם שירת תור הזהב בספרד ומהווים סוג של הומאז’. בספרה של יופה מתרחשת מעין רעידת אדמה, שבה העבר נוכח כל הזמן בהווה השירי וההווה הופך לעבר. “תחתי/ זורמים יבשות וימים ותולדות עמים קדומים” (90), היא כותבת ב”נרדמתי באפריקה”.

    בספר אפשר לפגוש גם שירים מיסטיים, או שירי הגות ושירים קיומיים מהורהרים (“אנכרוניזם ופסימיזם משוטטים בשדה גדולתו”, 54). לצדם אפשר לפגוש גם שירי תודעה הנעים בין חלום לעירות (“אנחנו משתרעים על חלקת תודעה שונה”, 75),

    שירי אהבה מסוג אחר (“היינו אדונים זה לזה וגם עבדים זה לזה”, 69), שירים משפחתיים כמו תיבת נגינה (“בלילה הלך אבי לעולמו ומאז הוא לא שב… אפשר ישוב אבי מתוך החושך שוב”, 122), שירים העוסקים בסרטים, שירים העוסקים בבעלי חיים, שירים בעלי משמעויות חברתיות (“אל תטעו בעני הזה שאתם רואים בפינת הרחוב./ הוא אינו העני היחיד. הרשת בוראת שלל קבצנים בכל הרף עין”, 119), שירים על נופים רחוקים (למשל “נרדמתי באפריקה”), שירים על מצב מלחמה כמו “הגובלנים”, ושירים סימבוליים ואלגוריים כמו “הטיגרסים” המתאר מצב של אימה, “טסמליה” (“עם נועז וחשוך, צמא דם אבל/ גם צמא דעת”, 9), או “האמגושים” (“האמגושים עם פרא צמא צמאון”), שאולי מהדהדת בו יצירתו הקלאסית של ג’.מ. קוטזי “מחכים לברברים”.

    השירים העוסקים בבדידות כמו “גברת אמילי אורזת” או “הבושה העונג”, ישאירו בקורא חותם של הרהור לירי צובט לב. “להיות ורד של איש אחד בודד./ כמה ורד יכול ורד להיות/ כשהאיש כה בודד?” (61).

    לאחר קריאת ספר השירים של יופה, האיש הבודד אולי יהיה בודד קצת פחות. בפרפרזה על שם הספר, “קומץ משירתה”, אפשר לומר במקרה המיוחד הזה, שזהו קומץ העשוי להשביע את הארי.

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית