אגדת הגולם שקם על יוצרו ממשיכה להלהיב את דמיון היוצרים בספרות ובקולנוע

על מבקרי קולנוע חביבה התיאוריה כי סרטי אימה הן במודע או בתת מודע תולדה של איזשהו משבר פוליטי או חברתי שעתיד להתרגש על העולם. כך למשל כמה מהיצירות המשמעותיות בז'אנר – "הזבוב", "פלישת חוטפי הגופות" ו"פסיכו" – נוצרו באותה התקופה, המחצית השנייה של סוף שנות ה-50 במאה שעברה, כשהעולם היה שרוי בעיצומה של המלחמה הקרה בין הגוש הסובייטי לבין הגוש המערבי, שבה חיי אוכלוסיית כדור הארץ  העולם היו תלויים על בלימה.

התיאוריה הזו נשמעת יפה ונכונה, עד שמגיעים ל"פרנקנשטיין". יותר מ-100 סרטי קולנוע, סדרות וסרטי טלוויזיה נוצרו על פי ספרה הידוע של מרי שלי, והתקופות והתדירויות בה הם יצאו למסכים מפריכות את תאוריית המבקרים, כי לא כל הזמן הזה עולמנו היה נתון במשבר קיומי. או שדווקא כן?

מכל מקום, גם השנה הנוכחית היא כר פורה לפיתוח האגדה המלהיבה את הדמיון, על הגולם שקם על יוצרו.

ההוצאה הבריטית SP Books הודיעה באתר שלה כי בסוף החודש תוציא, לכבוד 200 שנה לכתיבת הרומן, עותק של כתב היד המקורי של "פרנקנשטיין". טיוטת הרומן, שנכתבה על ידי מרי שלי (1797 – 1851) בגיל 18 בלבד, הנמצאת בידי ההוצאה, מלאה בהערות ותיקונים של הסופרת ושל בעלה לעתיד, פרסי שלי, מגדולי המשוררים האנגלים של התקופה הרומנטית. באתר ההוצאה צוין גם שמהתיקונים של מרי שלי עצמה, נראה כי היא ביקשה להפוך בהדרגה את המפלצת בספר לאנושית יותר. כך למשל, היא החליפה את המילה creature במילה being, את הניבים של המפלצת היא החליפה ל"אצבעות", והפכה את שיערו, לפי עצתו של בעלה, לשחור מבריק.

ג'סיקה נלסון, המייסדת של SP Books, שהוציאה בעבר את כתבי היד המקוריים של "גטסבי הגדול", "הגיבן מנוטרם דם", "ג'יין אייר" ו"קנדיד", אמרה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי, ש"מה שמרגש בכתב היד זה שאתה יכול לראות בו יצירה ספרותית משולבת בדבר מה רגשי ועדין".

אגב, ג'רמיין גריר, שכתבה ב-2007 את הספר "האיש שכתב את פרנקנשטיין", טוענת כי נוכח הדימיון בין כתבי היד של מרי שלי ובעלה פרסי, לא מן הנמנע שהוא זה שכתב את הטקסט.

כולה שלי

בסוף החודש תצא בהוליווד קו-פרודוקציה בריטית-אמריקאית-לוקסמבורגית (!), על חייה של מרי שלי, מולידתה של המפלצת. הסרט הולך יותר לצד הרומנטי ומשחזר, או מתיימר לשחזר, או כלל לא מתיימר ונותן לעצמו יד חופשית, לתאר את סיפור האהבה בין מרי וולסטמקראפט גודווין בת ה-18 (דקוטה פנינג) לבין בעלה לעתיד, המשורר פרסי שלי (דגלאס בות'), רומאן שהדיו הגיעו לידי ביטוי גם ב"פרנקנשטיין". מעניין לציין כי הסרט בויים בידי הייפאה אל מאנסור, במאית ראשונה ילידת ערב הסעודית שהשתלבה בהוליווד.

בינתיים המבקרים, אלה שכבר צפו בסרט, חלוקים בדעותיהם. דבורה יאנג מ"הוליווד ריפורטר" טוענת כי מדובר ב"ספקטאקל מרהיב עין אודות רגישותם של שני אוהבים צעירים ואודות האכזבה הגדולה שלהם כתוצאה מאובדן ומבגידה." לעומתה, רוב חבריה מעקמים את האף, והמבקר של The Playlist, קווין ג'אגרנאט, מגדיר את הסרט כ"גווייה נוספת על שולחן הניתוחים". מכל מקום, מבקרי הקולנוע האמריקאיים הם חבורה של טיפוסים שאי אפשר לסמוך עליהם – או שהם מתלהבים מכל שטות או שהם יורדים על סרטים בהחלט ראויים – ונצטרך לצפות בסרט במו עינינו, אם וכאשר יגיע אל המסכים בארץ.

בעקבות חלום

ובינתיים, העובדות, כפי שאנחנו מכירים אותם. הרעיון לכתיבת "פרנקנשטיין", או בשמו המקורי "פרנקנשטיין, פרומתיאוס המודרני", נולד ב-1816, בעת שבני הזוג מרי ופרסי שלי התארחו בבית הנופש של הלורד ביירון ליד אגם ז'נבה בשווייץ. באחד הערבים של החופשה,  ביירון וג'ון וויליאם פולידורי, רופא וסופר בולט של התקופה, שגם התארח באותה עת אצל ביירון, יזמו תחרות: מי יוכל לכתוב סיפור אימה טוב יותר. מרי שלי חיפשה נואשות רעיון, ואז לילה אחד חלמה על גופה שקמה לתחייה באמצעות חשמל. "כיצד יכלה צעירה כמוני לחשוב בכלל על רעיון כה מבעית?", כתבה מרי שלי בהקדמה לרומן, שכידוע עוסק במדען אשר יצר חיים ונבהל ממה שיצא מתחת לידיו. החלום הזה הפך שנתיים לאחר מכן לספר.

"פרנקנשטיין" ראה אור לראשונה בעילום שם בלונדון, שנתיים לאחר שנכתב על ידי שלי, כשהיא הייתה כבר בת 20. שמה הופיע לראשונה על המהדורה הצרפתית של הספר ב-1823.

הרומן תורגם לעברית מספר פעמים, האחרונה שלהם בידי שרון פרמינגר, עם הקדמה והערות של קארן קרבינר, בהוצאת "פן" בשנת 2005.