close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • פיוטי החגים ומורשת היהדות - Post Image
    • פיוטי החגים ומורשת היהדות
    • הרצל ובלפור חקק
    • התפרסם ב - 23.09.18

    “שואף כמו עבד ישאף ליד רבּו

    חסדך פרוש עליו וּקרע שטר חובוֹ.

    לולא אמירתך שוּבו ואשוּבה,

    היה כרב חובל נכנע במצבו.

    מנעול תשובתך תפתַח לעבד גם

    טרם להתפלל לך יעֲרוֹך ניבו”.

    פיוטי תשרי וימים נוראים

    פיוטים כה מרוממי נפש מובאים בפורמט מהודר, ויש תחושה שפיוט מתכתב עם פיוט, וכולם מתורגמים לאנגלית כדי להעביר את המורשת, להנחיל את המסר לכל העולם.

    אכן כן, יש בספר מבחר בולט של שירים שנוגעים לחגי תשרי, לפיוטים שבהם יש הכרה בגודל הבריאה, בבקשה מחילה מן המתפלל שכולו צניעות וענווה נוכח תפארת בורא עולם.

    יש בספר מקום רב לשירי סליחות, וז’אנר זה אכן היה אהוב על פייטנינו. הנה, לדוגמה הפיוט של אברהם אבן עזרא, שרק חלקים ממנו מוכרים לנו:

    “רחם ברוגז תזכור לשֵׂיות המפוזָרות

    רובים חצים נתָנום כמטָרות…”

    לאברהם אבן עזרא יש גם פיוט ליום כיפור, רשות לקדושה בתפילת נעילה ביום כיפור, ומי יודע אולי בספרי תפילה בעתיד יחדשו טקסטים ולא יוותרו על אוצרות כאלה:

    “אמת בספרך בָּראת עולָמך

    בהם תכתוב ותחתום בחותָמך

    רצה פליטֶיך שוקדי אולמך…”

    ובסיום: “קדוש בהקדישָׁם כמשָֹרתי שמך”.

    תרגום של פיוטים הוא מלאכת מחשבת, ומי שקורא את ספר התרגומים של פרופסור רפאל לווה, מתענג מפסגות אמנותיות: הן הפיוטים העבריים שחלקם נשכחו, והן לשון התרגום שידעה לשמור על הלשון המיוחדת מתוך הכרת מטבעות הלשון באנגלית, מפלסי הלשון המתאימים לפיוטים אלה. כל תרגום הוא נשיקה מבעד למטפחת, וכאן אנו חשים את המטפחת המתנפנפת, מטפחת שעוברת מדור לדור, משב רוח של שפה שכל כולה עומק ונשמה.

    פרופסור ג’קוב הרמן, שהביא את הדברים לדפוס במהדורה המוקפדת מאד מתאר את פרופסור לווה כאיש אשכולות ומציג בהקדמה את שלל מחקריו במדעי היהדות והישגיו באוניברסיטאות בלונדון ובארצות הברית.

    בהקדמה יש תמצית של ביוגרפיה מורכבת ועשירה: הקִרְבה של סבו לסֶר משה מונטיפיורי, העזרה ההרואית של אביו בתקופת מלחמת העולם השנייה, סיוע להציל פליטים יהודים מציפורני המשטר הנאצי. רפאל הלך בעקבות אבותיו, והייתה בלבו שמחה גדולה, כאשר זכה להיות נשיא האגודה ללימודי כתבי הקודש, באוניברסיטת קמברידג’, משרה שאביו החזיק בה בצעירותו.

    ננסה לשרטט כמה קווים למבחר המיוחד של פרופסור לווה, פיוטים עבריים מכתבי הקודש ומן היצירה העברית לאורך הדורות. המבחר של הפיוטים שתרגם, מעיד על הכיוון, מעיד על הרוח, מציין את קלסתרו הרוחני של האיש.

    את ספרו בחר רפאל לווה לפתוח בתרגומים מפיוטים מיוחדים מספר תהלים:

    פרק כ”ד

    “לדוד מזמור לשם הארץ ומלואה

    תבל ויושבי בה.

    כי הוא על ימים יסדה.

    ועל נהרות יכוננה”.

    שירים ותרגומיהם, עטיפת הספר של רפאל לווה

    פיוטי סליחות וגורל בני אנוש

    בהמשך אנו זוכים לפיוטים שרבים מאתנו זוכרים מימי הסליחות, בחודש אלול. הפיוט הנודע של האי גאון – והשורות הראשונות אומרות הכול:

    “שמע קולי אשר ישמע בקולות

    והאל המקבל תפילות”.

    והנה אנו בתקופת תור הזהב בספרד. תרגום שירו של שמואל הנגיד:

    “מאדם במראהו וערב לשותֵהו/

    ומזוג באספמיא וזכרו אלי הודו”.

    השם ‘אספמיא’ אכן מוכר לנו במקורות כשמה של ספרד, וסיום השיר מעיד על יכולתו של המשורר לתאר מקצת ממחשבותיו של הגורל  ועל בני אנוש:

    “מיד ליד גורל עלי יהלום ידו”.

    חבל שבמערכת החינוך לא נותנים את הדעת להנחיל בצורה מודגשת את המורשת הנהדרת הזו, המורשת של שירת גדולי המשוררים בספרד. הפיוטים שפרופסור לווה מתרגם, מושכים את הלב, ואתה חש שבחר לנו ברוחב לב שירי נשמה, שירים של התפעלות מגדולת האל, התפעלות מנפלאות הבריאה.

    כך לדוגמה הפיוט המרגש של שלמה אבן גבירול “רשות לנשמת לשליח ציבור”. הפיוטים שהמתרגם בחר להריק לכלי אחר, לשפה האנגלית, מיטיבים להעביר את התחינה להבין את סודו של האל, את הרצון לפאר את מעשי הבריאה:

    “אלוהים אלי אתה

    אשחרך בסוד סגולתך.

    אמונתך אודיע ואגיד גדולתך”.

    רשות לנשמת וימי התשובה

    תנו לתלמידים שלנו רק לשמוע את צמד המלים “רשות לנשמת” כדי שיחושו את הצמרמורת, שיש בביטוי הפיוטי של מתפלל ירא שמים המבקש בקשה לפני בורא עולם, לוחש בקשה למען נשמתו שלו, למען נשמת הבריאה.

    והנה לא הרחק ניצב הפיוט של אבן גבירול “רשות לנשמת לראש השנה”:

    “שואף כמו עבד ישאף ליד רבּו

    חסדך פרוש עליו וּקרע שטר חובוֹ.

    לולא אמירתך שוּבו ואשוּבה,

    היה כרב חובל נכנע במצבו.

    מנעול תשובתך תפתַח לעבד גם

    טרם להתפלל לך יעֲרוֹך ניבו”.

    מה פלא, שפיוט כה נשגב נבחר להיכלל במחזור התפילות לראש השנה? המשורר בחר בדימוי של קריעת שטר החוב, כדי לתאר את האפשרות, שממנה נשקף הסיכוי למחול לאדם על דרכו הקודמת. בהמשך שוזר המשורר תמונות יפהפיות. האיש השב בראש השנה הריהו כרב חובל בלב הסערה, ורק ההבטחה של האל ‘שובו ואשובה’ מאפשרת לו להיחלץ מן הסערה ומן הסכנה.

    ובד בבד שוזר המשורר דימוי מפתיע ולוכד את החושים: התשובה מוצגת כמנעול שנפתח, דרך נעולה שנפתחת כדי להאיר את דרכם של המבקשים לשוב. אבן גבירול ידע את נפש המתפללים, ידע לנסוך בשורות הפיוט דימויים שיקרבו את המתפללים לעולמם, שיציירו להם תמונות שירטיטו את לבם.

    מלאכת מחשבת אנו מקבלים בתרגומו של פרופסור לווה לשירו עטור התהילה של אבן גבירול “כתר מלכות”.

    השב בתשובה הוא “כּלי מלא כּלימה, אֶבן דוּמה, צל עובֵר, רוּח הולך…”

    המתפלל מאמץ את שורותיו של המשורר בעשרת ימי תשובה:

    “ואתה צדיק על כל הבא עלי/ כי אֱמת עשית ואני הרשעתי”.

    ובהמשך אנו עדים לשיבוץ יפה של הפסוק מבראשית: “קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך…כי נָתת בי נפש קדוֹשה…”

    בספר נמצא תרגום לפיוט שנכתב לתפילת נעילה של יום כיפורים, וחבל שלא זכינו שפיוט זה ייכלל גם בספר התפילה שלנו:

    “מי זה ימַלל מבלי דומם

    עוזך להלל לילה ויומָם”.

    במבחר השירים שתרגם לווה אתה מוצא פיוטים, שכמו אבדו בתהום הנשייה, פיוטים של משוררים ששמם נשכח. דוגמה בולטת הוא הפייטן יצחק בן משה, שנהרג על קידוש השם, על ידי צלבנים שחצו דרך צרפת.

    הפיוט של בן משה נכתב לראש השנה:

    “עדותיך נאמנו מאד וניסיך

    תהילות שמך יספרו חוסיך

    דור לדור ישבח מעשֶׂיך קדוש”.

     

    ובהמשך שורות נפלאות:

    “מה נורא מעשי יוצר כול בהפלא ופלא

    מעלות שתים עשרה ברקיע, שני אלה

    מלאכי זיע ורתֶת על כל מעלה לעַלֵה.

    נראים בו אוצרות בּרד ושלג וכפור אלה וכאלֶה

    נורָאים מלאכים אלה…”

    יה שמע אביוניך – ויש גם בית חסר

    שיר שחיכינו לו באוסף כה מרגש הוא הפיוט שובה הלב של רבי יהודה הלוי “יה שמע אביוניך”, וכאן אנו מקבלים את השיר במלואו – ואיננו מסתפקים בשני בתים ששולבו במחזור התפילה.

    הנה דוגמה לבית יפה שנשמט מחזור התפילה שלנו:

    “דִּמעת פנֶיה תשעֶה

    ותאסוף עִדר תועה

    ותקים לך רועה

    ופקוד בטוב צֹאנך”.

    מבחר התרגומים מביא זה מול זה – הפיוט כפי שהוא במלוא הדרו – בעברית, ומול כל דף כזה מופיע דף באנגלית, כל בית בצמוד לבית המתורגם. זו הזדמנות עבורנו לצלול למכמני הפיוט היהודי, להתבשם משורות עמוקות ורוטטות, שלצערנו נשכחו עם השנים, ולדאבוננו לא נכללו בתכנית הלימודים בבתי הספר. וחבל.

    אנו מגלים בין שלל הפייטנים המיוחדים, שהמתרגם בחר בהם, גם שמות לא מוכרים בראש חוצות: מנחם בן יעקב, קלונימוס נשיא, יצחק איש קסטיון, שם טוב בן יצחק ארדוטי – וכמובן משורר מוכר – עמנואל הרומי.

    פיוטים בני הזמן שלנו

    האם לא הגיע הזמן לכלול בספרי התפילה שלנו גם פיוטים בני הזמן, פיוטים של משוררים מדור המדינה? רוח הפיוט לא פסה, גם בימינו נכתבים פיוטים שעליהם רוח קודש.

    פרופסור לווה רחב לב, ויודע לפתוח את הדלת לדור שלנו:

    המתרגם הוכיח רוחב לב ואופקים פתוחים, כאשר לספר פיוטי קודש צירף תרגום לפיוט שכתב המשורר הידוע, עורך הלקסיקון לספרות הילדים, אוריאל אופק. כמו כן פרסם אופק קובצי סיפורים ושירים לילדים, היה במשך שנים רבות עורך “דבר לילדים”.

    אנו מגלים בין תרגומיו לפיוטי קודש של פרופסור לווה תרגום נפלא לפיוט שכתב אוריאל אופק בשם  “הגומל”, וחשים התרוממות נפש למשמע המלים המרגשות:

    “לא אֵדע מה זכותי כּי חזרתי עם השחר

    לא אדע את היד בי נגעה לתוּמה

    לא אדע אם תמצא תודתי את השַׁער

    שַׁערו של האל או של פֶּלא סומא….”

     

    ובית אחרון לתפילה כה יפה שכתב אוריאל אופק:

    “לא נודע אם מצאה תודָתי את השַׁער

    לא אכיר את היד שנָצרה רקָתי,

    אך אותו נעֱלם שליווני עד שַׁחר

    אל פִּתחו מַשיקה בִּרכתי”.

    מרגש למצוא לקראת דפיו האחרונים של מבחר התרגומים, פיוטים שכתב בעברית פרופסור לווה בעצמו, ויפה הפיוט שלו “יאיר פניו איתנו”:

    “רחום וחנון אל בֶּרך יצוריו

    ראשִׁית תבואתו גם מאמריו

    קיים לדור ודור זרע נעוריו…”

     

    והמבט של המשורר הוא לעתיד, בקשה מעומק לב למען הדור הבא:

    “זאת נחלתי מורשת ילדי

    להם ברכה תריק עד בלי די

    ויברכו הם כי לו המלוכה

    מאור פני עליון זאת הברכה”.

    חשוב לכלול פיוטים ממבחר זה במחזור הלימודים של תלמידי בתי הספר, וחשוב להנחיל תרגומים אלה לקהילות שלנו בתפוצות. פרופסור לווה נולד בשנת 1919 – וכדבריו ראה עצמו נצר למגורשי ספרד. כדאי שמחקריו במדעי היהדות יזכו לראות אור בעברית. לא רבים הם אנשי האשכולות שזכו להכיר את מדעי היהדות באורח כה מעמיק. תודה לפרופסור לווה ותודה מעומק הלב לד”ר צבי מלאכי, שכמנהל מכון הברמן הוציא את הספר לאור. על מכלול מפעליו למען התרבות העברית העניקה לו השנה אגודת הסופרים העברים אות קסת הזהב.

    אוריאל אופק כותב: “לא נודע אם מצאה תודתי”…ואנו חייבים תודה לפרופסור רפאל לווה על המתנה שהעניק לנו, על ספר תרגומים נפלא.

     

    על ספר התרגומים של פרופסור רפאל לווה, “שירים ותרגומי שירים” – בהוצאת מכון הברמן, 2010, 470 עמודים.

     

     

     

     

     

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית