close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • מלך החיות - Post Image
    • מלך החיות
    • שאול רוזנברג
    • התפרסם ב - 25.12.18

    בקובץ סיפוריו החדש, “אישה חשובה מאוד בעיר”, משכלל דב בהט את יכולת ההאנשה הזו גם לגבי האריות, שזכו לאיזכור קצר גם ב”הציפור והים”, ובנוסף מאניש לווייתנים וכלבים – חיות המקבלות כאן פרצוף אנושי לגמרי. נקל להגיע למסקנה שהיכולת להאניש מחד את הטבע, הסלעים והאבנים ומאידך להאניש את החיות ובעלי הכנף, היא ממיטב הכתיבה של בהט.

     

    דב בהט

    דב בהט, מחבר הספר: “אישה חשובה מאוד בעיר”

    באחד מספריו הקודמים, הרומן “יקיצת נשיקה”, הצליח דב בהט להאניש אבנים וסלעים ולברוא סביבן עולם עשיר בתכנים ובדימויים. בספר שיריו “אלופי החיים” הוא כותב: “לכל סלע אישיות מרשימה / משלו.  כמו לבני האדם./ וגם אם לא, אז בדיוק כמונו,/ הוא מעמיד פנים שכן” (עמ’ 170). בספרים הבאים שלו לא הסתפק בהט בכך וגילה יכולת להאניש גם בעלי חיים. ברומן “מרד ההיפופוטמים”, החיות יוזמות מרד נגד בני האדם, ואילו בספר שיריו “הציפור והים” הוא מאניש לא רק ציפורים (“לקראת ערב/ גוברת אצלנו התכונה / בצמרות העצים./ כמו סימני שבת קרבה / אצל היהודים,/ רק שלציפורי השיר / כל בין ערביים / הוא ערב שבת”, עמ’ 53) אלא גם בעלי כנף והולכים על ארבע נוספים והרשימה ארוכה כמעט כרשימת בעלי החיים שנכנסו לתיבת נח.

    בקובץ סיפוריו החדש, “אישה חשובה מאוד בעיר”, משכלל בהט את יכולת ההאנשה הזו גם לגבי האריות, שזכו לאיזכור קצר גם ב”הציפור והים”, ובנוסף מאניש לווייתנים וכלבים – חיות המקבלות כאן פרצוף אנושי לגמרי. נקל להגיע למסקנה שהיכולת להאניש מחד את הטבע, הסלעים והאבנים ומאידך להאניש את החיות ובעלי הכנף, היא ממיטב הכתיבה של בהט.

    אינני יודע אם בהט הוא אדם מאמין הגורס שגורלנו מוכתב מלמעלה, אבל כסופר הוא מאמין כנראה שלפחות גורלן של החיות מוכתב מלמעלה. בכל אופן, החיות בסיפורי הקובץ אינן מצליחות להימלט מגורלן הידוע מראש. כך לגבי גורי האריות שהופכים לכפירים, כך לגבי הלוויתן הקטן, שלא השכיל להבין שהאוקיינוס הוא גדול מדי עבור מימדיו הקטנים, וכך גם לגבי כלבת הזאב שמאסה בחיי הפינוק השבעים ורצתה לחזור להיות זאבת פרא.

    “אישה חשובה מאוד בעיר”. דב בהט מאניש ובורא עולמות

    הטוב בסיפורי סדרה זו הוא “רורראגו ורורראגי”, העוסק בצלם טבע ותיק בסוואנה השוכב במארב עם מצלמותיו המשוכללות ועדשותיו העצומות, נעקץ ביתושים ויתר ברחשים, וכל זאת על מנת לתעד את חייהם של שני גורי אריות מרגע לידתם ועד שהם הופכים לכפירים – צילומים שנועדו לצורך סרט טבע. הגורים מספקים לו כמובן הרבה ‘פריים’ מצולם, בעיקר בהתכנסויותיהם המשפחתיות לצורך אכילה, כאשר האריה האב, המלך, זכאי לחטוף לעצמו את נתחי הבשר הדשנים ביותר בגוף החיה שניצודה. כשגורי האריות גדלים והופכים לכפירים הם יוצאים לתור את הסוואנה, והצלם נאלץ לנדוד בעקבותיהם, תוך שהוא מחפש נקודות מסתור מאובטחות שיאפשרו לו להמשיך לתעד את חייהם בלי לסכן את עצמו, וכך עד שמגיע רגע האמת עבור הכפירים וגם עבורו.

    הצלם לא מעלה בדעתו שהוא ייתקע בסוואנה במשך תקופה כה ארוכה, הבדידות והקשיים עושים את שלהם (מסתבר שגם צלמי הסוואנה הם סוג של חיות בודדות), הוא מאבד את סבלנותו ומנסה להשתחרר מהחוזה שלו אך ללא הצלחה, עד שפתאום חל שינוי בתכניותיו.

    אחד משני הכפירים, רורראגו, פוגש לביאה צעירה ומתחיל לחזר אחריה, בעוד הצלם מחזר במצלמתו אחר שניהם. לסוואנה מגיעה צלמת צעירה שנשכרה לתעד את הלביאה הצעירה, תחת חוזה דומה לזה של הצלם הוותיק, אלא שבניגוד ללביאה שנדלקה על רורראגו, הצלמת הצעירה רואה בצלם המבוגר המחזר אחריה, מטרידן זקן והיא מעדיפה להישאר בגפה.

    בהט כתב סיפור מרתק המציג את הסוואנה כטלנובלה של חיות ובני אדם, ותהליכי החיזור המתוארים בו הם כפולים. מרחב המחייה הפרוע הזה מייצר פקקי תנועה תכופים, שבהם מתנגשים לא רק אריות בבופאלוס, היפופוטמים, אנטילופות ואיילות, אלא בעיקר צלמים הרכובים על ג’יפים שנכנסים האחד לתוך ה’פריים’ של השני בניסיון נואש לעקוב אחר החיות הזריזות הרבה יותר מהם. האריות מנסים לצוד במלתעותיהם את החיות האחרות, ואילו הצלמים מנסים לצוד בעזרת מצלמותיהם את האריות. אם האריות מפסידים קרב אחד, גורלם נחרץ, אבל צלם שמפסיד בקרב אחד יכול לנצח במשנהו, ועל הכול מנצח כמו במאי מיומן של סרט טבע בהט עצמו. “רורראגו ורורראגי” הוא ללא ספק אחד מסיפורי הטבע היפים שקראתי בשנים האחרונות. הוא עוסק בבדידותו של הצלם למרחקים ארוכים, בחיים במחיצת חיות טורפות ובסכנות האישיות והמקצועיות הניצבות בפני הצלמים, המתאמצים להביא לבטטות הכורסא המתיישבות מול ערוץ “נשיונאל ג’יאוגרפיק” את הסרט שיצליח לרגש אותם.

    “לווייתנים” הוא עוד סיפור טבע, העוסק בנדידת החיות ואף הוא עוסק בתמה של ציד-ניצוד. האריות נודדים ביבשה בחיפוש אחר ציד של חיות אחרות, ואילו הלווייתנים נודדים באוקיינוס בניסיון לחמוק מהציידים האורבים להם על מנת להשתמש בבשרם למאכל, בשומן שלהם לצורכי קוסמטיקה ובשיניהם לצורכי פיסול. “לווייתנים” מסופר ברגישות מעיניה של לווייתנה הנודדת לקוטב הדרומי. הלווייתנה מודאגת מאוד כיוון שעליה לצאת למסע הארוך והמסוכן יחד עם בנה הקט, שאינו מודע לסכנות האורבות בימים. בעודה שרה לו את שירת הלווייתנים, מנסה אמו השכם והערב להזהירו מפני הבאות.

    הסיפור “שתי נשיכות” עוסק אף הוא בגורל ידוע מראש. הפעם מדובר בסיפורה של הכלבה צ’יקה ותאומיה: מהיר ומהירה, שגורלם שפר עליהם. יש להם בעלים, יש להם מלונה ומזון משלהם, הם זוכים בפרסים בתחרויות של כלבים, אבל כשהכלבה הצעירה מהירה שומעת מאמה את תולדות האבולוציה של הזאבים הפראים וכיצד הם התבייתו והפכו לכלבי שעשועים, העבר הקמאי קורא לה לחזור אל היער אלא שהיא לא לוקחת בחשבון את זה שינסה לשבש את תוכניתה הנועזת.

    “אישה חשובה מאוד בעיר” כולל 22 סיפורים, שאפשר לחלקם לכמה קבוצות: סיפורי טבע, סיפורים העוסקים בפוליטיקה ובנגזרותיה, סיפורים העוסקים באהבה ובנגזרותיה וסיפורים נוספים.

    מבין הסיפורים העוסקים בפוליטיקה, שניים עוסקים בדמות של ראש ממשלה, נושא המעסיק את בהט עוד מן הרומן שלו “יקיצת נשיקה”, שבו ראש הממשלה מרגיש כמו מלך, אבל למעשה הוא דמות חלשה מאוד ש’הביצועים’ שלה תלויים בתרופת פלא בשם ‘אגו-שוט’. התמה הזו, ראש ממשלה חלש התלוי בהחלטותיו באחרים, חוזר על עצמו גם בסיפור “אישה חשובה מאוד בעיר”, שבו ראש ממשלה מכהן תלוי בנבואותיה של קוראת קשישה בקלפים בקבלת החלטה גורלית. הגברת סילימונובה היא קוראת בקלפים המתגוררת בחדר חשוך סמוך לכנסייה האתיופית. בביתה מתארחים בסודי סודות מנהיגים ישראלים בכירים ובראשם ראש הממשלה שהופך ממש תלוי בה. כשראש הממשלה מבקש להתייעץ שוב עם הקשישה, ראש לשכתו מתנגדת “שעניין כזה גורלי יהיה נתון בידי הקלפים או הקמעות” (עמ’ 78) אבל ראש הממשלה לא שועה לעצה וחוזר שוב את הקשישה ושם מחכה לו הפתעה מרה כמעט כפי שחיכתה לשאול המלך אצל בעלת האוב.

    סיפור נוסף העוסק בדמותו של ראש ממשלה, הוא “רפורמה בעשרת הדיברות”. ראש המוסד מבקש פגישה דחופה ושלא מן המניין עם ראש הממשלה, המכונה “הבוס הגדול”, וזה סבור שהוא רוצה ליידע אותו בהתפתחויות גורליות בקשר לאיראן. אבל ראש המוסד מפתיע אותו ואומר “שהבוס הגדול, הכי גדול… החליט להפנות עורף למגנום אופוס שלו – עשרת הדיברות” (100). ראש הממשלה סבור שהרפורמה שמתכנן אלוהים בעשרת הדיברות היא רק עוד ספין של השמאל הקיצוני. הכול נערכים לקראת הבאות והמשבר החמור הצפוי, אבל לבסוף הכנסת מחוקקת חוק האוסר על שינויים בעשרת הדיברות, והכול נכנסים לציפייה מתוחה כיצד יגיב הקב”ה על החוצפה הישראלית הזו.

    עוד שני סיפורים בעלי קונטציות פוליטיות הם “ליקוי למידה”, המספר על צעיר בעל לקות דיבור שאמו חולמת שהוא יהיה מנהיג כמו משה רבנו, ו”מכללת זוהר הרקיע” המספר על פרופסור מהאקדמיה בשם איציק הכהן שעובר לפוליטיקה ונחשב בתחילה לתקוות המפלגה, אבל עד מהרה נדחק ממעמד המועמד הבא לראשות הממשלה לאיש שוליים. כשקראתי את הסיפור, שאלתי את עצמי האם בהט קדח לגמרי מראשו את הסיפור, או שמא, סביר יותר, דמויותיהם של אקדמאיים מוכרים כמו פרופ’ שמעון שטרית ופרופ’ שלמה בן עמי, שהיו להם פרטנזיות גדולות כשהצטרפו למפלגת העבודה ולבסוף הם התרסקו יחד איתה, העניקו לו השראה.

    חטיבה נוספת של סיפורים עוסקת ביחסים בינו לבינה ובאהבה. למשל, הסיפורים “בדרך לנואיבה” על זוג שתמיד עושה דווקא, “הממזרה” על קשר מחוץ לנישואין שמסתיים בלידה, וכן סיפורים כמו “ציפיות שנתאחרו”, העוסק בקשר אהבה בגיל הזהב, ו”איך אפשרית אהבה בלתי-אפשרית”,  העוסק באהבה בעידן הרשתות החברתיות.

    סיפור נוסף שצד את עיני הוא “האנרכיסטית”, שהוא למעשה המשכו של הרומן המוצלח ביותר שפרסם בהט, “רומן עברי-גרמני”, העוסק ביחסי גרמניה-ישראל יותר משבעים שנה לאחר השואה. בין הרומן לסיפור יש לא מעט נקודות השקה ודמיון. יוחנן-יואכים, גיבור הרומן, הוא דור שלישי לנאציזם שסבו הגנרל פרידריך פון קלאוס, שימש כעוזר בכיר של הימלר. אביו של יואכים טוען שאביו הגנרל, סבו של יואכים, בסך הכול שירת את המולדת כמיטב יכולתו. “לא צריך לחטט בשטויות האלו… רק עשינו את החובה שלנו כאזרחים שומרי חוק” (10), אומר האב. גם אלזה הצעירה, גיבורת “האנרכיסטית”, היא דור שלישי לנאציזם. סבה מקס היה נאצי, שנמנה עם ניצולי אוניית המלחמה “ביסמרק”, אחת מאוניות המלחמה המפורסמות ביותר במלחמת העולם השנייה. הסב מתרפק  על העבר הנאצי ומתפאר ב”ביסמרק”, הגם שהיא הוטבעה לבסוף על ידי הצי הבריטי. נכדתו אלזה מתקשה להבין כיצד גרמניה שהיתה אִיבֶּר אַלֶס ביבשה, והביסמרק שהיתה אף היא איבר אלס אם כי בימים, הושפלו לבסוף במלחמה. האונייה טובעה ואילו גרמניה הנאצית הובסה. כשהיא שואלת את סבה בעניין, “איך זה שבכל זאת הפסדנו במלחמה?” (36), והסב מתפתל בתשובתו ואומר: “כשתגדלי, תביני שהעולם הוא כדור מסובך” (36).

    בעוד אלזה מוטרדת בקשר לעבר וחשה רגשות אשם, אביה המהנדס, היינץ-אריק שמיט, בכיר בחברת פולקסוואגן, ממשיך להאמין בגדולתה של גרמניה לא רק בעבר אלא גם בהווה. אלזה מחליטה לוותר על העושר המשפחתי ובוחרת לחיות בצמצום בחדר קטן בפרוור של דיסלדורף,  מתפרנסת בקושי מעבודות זוטרות במקביל ללימודיה באוניברסיטה, ומצטרפת לקבוצה אנרכיסטית הנאבקת אנשי ימין קיצוני, הפועלים נגד מהגרים, וברוחות העבר שקמו לתחייה.

    כמו ב”רומן עברי-גרמני”, גם בסיפור “האנרכיסטית” הדור הראשון והשני לנאציזם אינם סובלים מרגשות אשם לגבי השואה ומלחמת העולם השנייה. בסיפור גם מועלות טענות מצד הגרמנים, לפיהן גרמניה למעשה נעשקה והיא הקורבן של המלחמה ולא להפך. הדובר המובהק ביותר של הלכי הרוח האלה בגרמניה היה הסופר גינתר גראס, שזכה בפרס נובל (1999), ובשנות חייו האחרונות השמיע כמה הצהרות מביכות עד מקוממות בנושא העבר וחשף את העובדה שגויס לוואפן אס.אס. אלזה הצעירה יוצאת נגד הלכי הרוח האלה, ואף מסרבת לקבל את מפתחות הדירה שרוכש עבורה אביה במתנה, וכל זאת על מנת שתחדל ממשוגותיה. לשמע כמה מההתבטאויות של אביה בגנות “הזרים הערמומיים שמנסים להפיל אותנו” (39), מחליטה אלזה לוותר על מתנתו וממשיכה לחיות בחדר העלוב ששכרה לעצמה. היא אף משמיעה באוזניו ביקורת על הונאת הענק שבה נתפסה חברת פולקסוואגן, שבה הוא מועסק, באמריקה, אבל האב מתחמק מדברי הביקורת שלה כשהוא משיב לה, ממש כמו סבה לפניו: “כשתגדלי, תביני שהעולם הוא כדור די מסובך” (41). אלא שאלזה מרגישה כבר גדולה מספיק לבחור בדרך עצמאית משלה, גם אם היא כרוכה בקשיים, ולא ללכת בדרך אבותיה שהיא מתנגדת לה.

    בניגוד ל”רומן עברי-גרמני”, מדובר הפעם בסיפור גרמני-גרמני, אבל איכשהו, כמו ברומן, כשבהט כותב על התסביכים הגרמניים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הוא מצליח לתפוס את השור בקרניו ומעמיד סיפור שהוא גם טוב ברובד האנושי שלו וגם ברובד ההיסטורי.

     

    דב בהט, “אישה חשובה מאוד בעיר”, הוצאת טוטם, 2018

     

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית