close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • על “הציפור והים” ו”במשעול הקונספציות” - Post Image
    • על “הציפור והים” ו”במשעול הקונספציות”
    • לילי פרי
    • התפרסם ב - 03.03.17

    שני ספריו החדשים של דב בהט: הציפור והים, ספר שירים המתכתב במקצת עם הזקן והים, ו-במשעול הקונספציות, שהוא אוסף סיפורים קצרים, הושקו באביב של 2015, ושניהם מחייבים הסתכלות עמוקה פנימה והחוצה, על שום קולם המיוחד, התוסס, הדוחף; ועל שום קצב נשימתם החפוז, הבוער, שכמעט ותובע את תשומת ליבו של הקורא בכוח.

    כתביו של דב בהט מוצפים בגעגועים ורגשות חריפים, ובמים המקציפים של מחשבותיו, שככל שמתמידים בהם, ניכר עד כמה דב בהט באמת יודע ומכיר הכול – את כל האבנים והסלעים, את כל החיות הגדולות והקטנות, וגם את כל האנשים שיש בארץ הזאת, ולא רק בה, אלא בחוץ לארץ, באירופה, באמריקה ובאפריקה.

    הוא יודע ומכיר את דופק החיים בקיבוצים של פעם, ואת אלו שתססו בחיפה, ובבירה הירושלמית, או בנמל התל אביבי, או בצפון הגלילי, או ביישובים הקטנים בפאתי המדבר. פעם אחר פעם מכה בך ההיכרות שלו עם בעלי החיים באזורי המחייה שלהם והיכולת שלו להביא את כולם עם היער והקרח הטבעי שלהם ועם האדמה שלהם, ואפילו עם המפלים והאשדות והלבה והגעש ושורה של הרי געש, ולמצוא לכולם מקום כאן, במולדת האהובה שלו, היקרה לו, החשובה לו כל כך.

    במעין קולאז’ של מולדתו בהשתתפות פיסות מכאן או מכאן, משם ומעבר לשם, מהיקום ומחוצה לו – הוא מחבר תמונות מרהיבות שמהדהדות באלף חלקיקים, תמונות רחבות וחובקת-כול — שרק אצל חברו הצייר הנהדר – צבי טולקובסקי – נמצאו מספיק בדים להדביק.

    אלו הם סיפורים ושירים הנובעים מנפשו וממקלדתו של אדם שהספיק לחיות חיים מלאים, חיים עשירים הן בעשייה והן בהגות ופיוט; חייו של אדם שטיפס לפסגות – הן פסגות הרים של ממש, והן פסגות מטאפוריות של הצלחה והישגים כחוקר בתחום המדעי שעסק בו. אדם שידע לקיים קשרי עומק עם הזולת, שזכה לחוויות של תשוקה ורומנטיקה והוכה בעצב של אובדן טרגי. פיסות החיים שבמקרה – או שלא – מפעפעות בנימי נפשו של דב בהט – בן שמונים וכבר לא אפרוח, אבל עדיין מביט על העולם, לא רק בחוכמה עמוקה שנצברה עם השנים אלא גם במבט של תום, ובסקרנות רעננה של ילד, ומוצא דרך חדשה לעבד את כל מה שלמד כחומר ביד היוצר, ולזקק מכל זה רסיסי חוויות מילוליות נדירות ביופיין.

    הדמויות בסיפוריו ובשיריו של בהט הן ישראליות מאוד, ובה במידה גם אוניברסליות. מופיעים פה בכפיפה אחת אנשי אקדמיה, עולים חדשים, פוליטיקאים, הורים וילדים מתבגרים, גברים ונשים מכל שדרות החברה, שהדחפים הבסיסיים הגבוהים והנמוכים מפעילים אותם – התשוקה לאמת והתשוקה לכבוד, התשוקה לאהבה ולסקס, להישג מקצועי ולהכרה – הכול בערבוביה האנושית כל כך, שקל לזהות בה את עצמנו.

    האנושיות של בהט חלה גם על בעלי החיים – לא פעם בסיפוריו ובשיריו הוא יודע לדבר בקולם ומזווית ראייתם של אריות והיפופוטמים, של עורבים וציפורי שיר, של חתולים וכלבים ודובים, וכולם זוכים אצלו למבע רגיש, מלא כבוד, לא מתנשא, החודר אל מתחת לעורם ואל תודעתם המנוחשת. אל כל היצורים, גדולים כקטנים, אנושיים וחייתיים, הוא מתייחס כאל אחיו ואחיותיו – כאל מי שחולקים אתו, בזכות, את המסע. את החיים המסקרנים, הקשים והמלהיבים על פני האדמה הזאת.

    הקנבס הרחב בו פועלות דמויותיו של בהט, מגוון ועשיר. נפגוש בו מגוון רחב של סיטואציות חברתיות, פוליטיות, תרבותיות, היסטוריות וגיאוגרפיות. נתור את הסאוואנות האפריקניות והררי קרח, ההייררכיות הגבוהות והזוטרות של השלטון והאקדמיה, אלפי שנות גלות יהודית והרנסאנס באיטליה, ספרות ואמנות, לפעמים אפילו מופעים סוריאליסטיים, על-טבעיים.

    כל אלה, רחוקים וקרובים, משתלבים יחד לפיסות חיים מרתקות שנושמות ומתקיימות יחד, זו לצד זו, ומצטרפות לתמונת הבריאה כולה. זהו קולאז’ צבעוני ומרהיב-עין כבריאה עצמה: לעיתים מבזיק בחום-אפרפר ולעיתים אדום-אש או כחול של לילה כהה, ורק בדידותו הקיומית של האדם זוהרת לבדה בחשיכה. אלו הן יצירות מלאות אהבה, אבל הן אינן חסרות ביקורת, ובהט לא מפחד להזהיר אותנו מפני האובדן הצפוי של כל מה שיקר לנו במולדתנו זאת, ושל כל מה שראוי לחיות למענו.

    מַהוּת הַבְּרִית

    עָמֹק וְאָפֵל,

    בֹּץ סָמִיךְ מִתְפַּתֵּל

    עַל קַרְקָעִית הָאוֹקְיָנוֹס.

    קִבְרָם הַדּוֹמֵם

    שֶׁל הַמְּאֻכְזָבִים

    שֶׁזְּמַנָּם אָזַל

    וְהָפַךְ אוֹתָם

    לִמְאֻבָּנִים.

    עוֹד מִילְיוֹנֵי שָׁנִים

    יַמְתִּינוּ לְעִדַּן הַיוּרָה,

    אָז יַעֲלוּ וְיִתְגַּלּוּ

    כִּסְלָעִים

    בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.

    אָז תִּצְנַח אֶל הָאֲגַם הַיָּרֹק,

    תְּצַיֵּץ בְּקוֹל,

    תָּטִיל אֶת בֵּיצֶיהָ,

    הַצִּפּוֹר הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז

    הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל.

    וְאָז גַּם תָּגִיחַ

    מִמַּעֲמַקִּים

    מִשְׁפַּחַת גְרָנִיטִים

    בְּיַבֶּשֶׁת סִינַי

    וְתִפְתַּח מַעְגָּל

    לְפֵלְדְסְפָּרִים

    וְרַדְרַדִּים רוֹטְטִים.

    וְשָׂפָה חֲדָשָׁה תִּוָּצֵר,

    שְׂפַת הַסְּלָעִים

    לְלֹא מִלִּים.

    בְּעָרְפָּהּ שֶׁל אֵילַת

    יַסְתִּירוּ, מַמְתִּיקֵי סוֹד,

    פֶּגְמָטִיטִים אִלְּמִים

    עֲטוּפֵי נְצִיצִים,

    טוֹמְנִים בְּחֵיקָם

    גַּרְגְּרֵי טוֹפָּז זְעִירִים

    בְּצֶבַע כָּחֹל

    שֶׁל הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי.

    עִם הַסֶּלַע הַזֶּה,

    עַתִּיר הַנִּסָּיוֹן,

    יִכְרֹת וִינְסֵנְט בְּרִית.

    מִמֶּנּוּ יִלְמַד

    עַל הָרִים סְגֻלִּים,

    עַל חִטָּה יְרֻקָּה כְּאִזְמַרְגָּד,

    כֵּיצַד שְׂדוֹת קָמָה

    בּוֹעֲרִים וְאֵינָם כָּלִים,

    וּבְשָׂמִים וַן גוֹכִיִּים שְׁחֹרִים

    סִרְטֵי זָהָב יִסְתַּלְסְלוּ וְיַבְרִיקוּ.

    אֶת צְבָעָיו הַגְּאוֹנִיִּים

    יִרְאֶה הָעוֹלָם.

    נְפָשׁוֹת יִתְמַכְּרוּ לוֹ,

    יַבִּיטוּ בַּתְּמוּנוֹת

    בְּעֵינַיִם מְרֻתָּקוֹת,

    בִּלְבָבוֹת רוֹטְטִים,

    לְרֶגַע אוֹ שְׁנַיִם

    יָבִינוּ

    אֶת מַהוּת הַבְּרִיאָה.

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית