טַעַם מֵהַבַּיִת

חָמוּץ, חָרִיף
אוֹ מַר,
בְּיַחַד אוֹ לְחוּד –
אִתָּנוּ אֵיפֹה
שֶׁלֹּא נִהְיֶה,
טַעַם מֵהַבַּיִת
תָּמִיד נִשְׁאָר
בַּלָּשׁוֹן,
בַּנְּחִירַיִּם
וּבַלֵּב.

בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ

לֹא זֶה וְלֹא זֶה,
מִתְפַּנֵּק הַמֶּלֶךְ,
וְהַמְּשָׁרֵת עוֹמֵד
וּמִשְׁתַּחֲוֶוה
וּמְחַכֶּה
וּמְחַכֶּה.

אִילו הָיָה בְּסִין,
הוּא חוֹשֵׁב,
אוּלַי הָיָה רוֹאֶה
שֶׁבַָּאֲָרוֹנוֹ שֶׁל
הַקֵּיסָר, אֵין מֶשִׁי
אוֹ זָהָב אוֹ רִקְמָה.

אולי הָיָה רוֹאֶה
שֶָׁם בַָּאֲָרוֹן
תָּמִיד אוֹתוֹ
בֶּגֶד בְּאוֹתָם
צְּבָעִים,
בְּאוֹתָהּ מִדָּה.