אסף חנוכה הוא איש ברוך כישרונות. לאחר שנים שבהן השתמש בכישרון האיור הלא-מבוטל שלו כדי לספר סיפורים של אחרים, החל (או אולי חזר) בשנים האחרונות להפעיל אותו גם על מנת לספר את הסיפורים שלו עצמו. כיוצר קומיקס, חנוכה אחראי על כמה פרויקטים מרשימים, אבל טור הקומיקס שלו בעיתון "כלכליסט", שאותו הפך לספר בשם "הריאליסט", הוא פרויקט שבו הוא אינו מסתפק בתפקיד המאייר. כאן הוא נוטל על עצמו גם את תפקיד הכותב ביצירה שהיא אוטוביוגרפית במוצהר.

"הריאליסט", הטור וגם הספר, מורכב מעמוד בודד, בן פריים אחד עד תשעה פריימים, שבו שוטח אסף חנוכה את סיפוריו. הסיפורים נוטים לרוב לז'אנר 'סיפורי-המצב', ומתארים התרחשויות פנימיות, בלא ניסיון לבנות סיפור בעל מבנה עלילתי. רובם ככולם נוגעים במישור הפרטי והאישי, אך מבלי להתעלם מהמציאות הישראלית. אלה סיפורים של אדם המנסה לנהל חיים נורמליים של זוגיות ומשפחה, מתמודד עם הקושי לגמור את החודש, מוצא את עצמו במאבקי כוח מול ילדו, והכל, במופגן, במציאות ישראלית. הישראליות, ובעיקר התל-אביביות, שורה כאן בכל. כך, לצד סיפורים על המחשב שקורס, על תוכניות ריאליטי או על הפחד שאשתו עומדת לעזוב אותו, נמצא פה גם סיפורים על סמבוסק, על ההפגנות ברוטשילד ב-2011 או על חגיגות יום העצמאות, שלא לדבר על הציורים העשירים בדודי שמש ובבנייני שיכונים.

חנוכה עצמו הוא אמן שזכה להכרה, ואף לפרסים, בעיקר בחו"ל. הוא פרסם כבר יותר מספר אחד באנגלית ובשפות אחרות וזכה להצלחה ניכרת. זאת למרות שהז'אנר, קומיקס – או במקרה של הספר הזה, לעתים, מעין קריקטורה משוכללת – עדיין נתפס בישראל כמשהו חדשני ויוצא דופן. למעשה, גם הספר "הריאליסט" התפרסם תחילה בחו"ל, ורק בזכות תמיכה של מפעל הפיס זכה לראות אור בעברית. כך שיש משהו לא טריוויאלי בבחירה של חנוכה להציג את סיפורו כסיפור ישראלי למהדרין, אף שתוכן הסיפורים עצמם אוניברסלי למדי.

פה מתגלה הבעייתיות שבספרו של חנוכה. הסיפורים עצמם עוסקים בעיקר בקונפליקטים המכונים (לעיתים בלעג ולעיתים בחיבה) "צרות של העולם הראשון". הוא משחק יותר מדי משחקי מחשב, הילד שלו לא אוהב את איך שהוא מנגן בגיטרה, אשתו מתרחקת ממנו בגלל האיי-פון. חנוכה מלא סבל מחיי המשפחה, הזוגיות והקריירה המאתגרים אותו. לכאורה, זו מציאות שכולנו מכירים, והיא מסופרת, כאמור, בכישרון רב, אך במקרים רבים לאורך הספר, התחושה היא שהסבל הקיומי של חנוכה קצת מוגזם; מקרים בהם נדמה שמדובר בפוזה, או במשחק שבו הוא משחק את תפקיד האמן החרדתי והסובל.

יש משהו פרדוקסלי בספר של חנוכה. הנה יוצר בשיאו, שנהנה מהצלחה ומהכרה שרבים יכולים רק לייחל לה, והוא בוחר דווקא להתלונן. הסבל של חנוכה נראה כמו מציאות שבחר לעצמו. חנוכה, שהוא יוצר עמוק ומתוחכם מכדי לא להבחין בכך, משחק בפנינו, כבהצגה, תפקיד אותו כתב לעצמו, בעזרת דמיון עשיר ודימויים יפים ומפתיעים. נוצר הרושם כאילו המציאות הסוגרת עליו מכל עבר, שממנה הוא פועל לברוח, היא רק ב"כאילו". נראה כי הפריימים האלגנטיים המתארים את מצוקותיו הם למעשה סוג של קיטורים, ושלאמיתו של דבר, את המציאות הזאת אסף חנוכה לא היה מחליף בעבור שום דבר שבעולם. ייתכן שבכך יצר פה חנוכה את היצירה הישראלית מכולן.