ספרו השנוי במחלוקת של ג'ונתן ליטל "נוטות החסד" יצא באחרונה ברוסיה במהדורתו המלאה, לאחר שבתרגום המקורי לרוסית, ב-2011, הוא צונזר קשות. ליטל: "מאוד חבל לי על אנשים אשר קראו במשך כל השנים האלה גרסה חלקית של הספר"

אבל יש דוגמאות הפוכות. גם ספרו של ג'ונתן ליטל "נוטות החסד" נפל קורבן לציפורני הצנזורה, אך ליטל לא התחיל להתפתל, כמו הררי, אלא הורה חד-משמעית להוציא מהדורה חדשה של הספר ללא הקיצוצים.

כשהספר יצא לראשונה בצרפתית ב-2006, הוא מיד עורר פולמוס בעולם הספרות. ולא פלא – הרומן מתאר בגוף ראשון את קורותיו של איש אס. אס בדיוני, שנמנה עם המבצעים של מעשי הזוועה במהלך השואה. הספר זכה בפרסים ספרותיים חשובים, כמו גונקור ופרס האקדמיה הצרפתית, ותוך זמן קצר הפך לרב מכר. הירחון הצרפתי החשוב Lire ("קריאה") דירג את "נוטות החסד" כרומן הטוב ביותר לשנת 2006. עד סוף 2007 הרומן נמכר בצרפת בלבד ב-700 אלף עותקים.

מיצירת מופת עד תועבה

בכל מדינה בה פורסם, כולל ישראל, עורר ספרו של ליטל מחלוקות חריפות. קשת התגובות היתה רחבה מאוד: מ"יצירת מופת", דרך "הספר הכי מפחיד במילניום החדש" ועד ל"תועבה מחליאה". במהדורה הרוסית (שוב רוסית, נראה כי קשה להם לשנות את ההרגל שהשתרש במשך 70 שנות) הוא בכלל צונזר קשות.

התרגום הרוסי של הרומן יצא בשנת 2011 בהוצאה הנחשבת Ad Marginem, אך זמן מה לאחר צאתו הסתבר לליטל שהגרסה לקויה: לא רק מילים או משפטים בודדים, אלא גם פסקאות שלמות (בעיקר תיאורים אירוטיים) הקשים לעיכול, הוצאו ממנו. להערכתו של ליטל, סך כל הטקסט שהושמט מהספר כולל כ-20 עמודים.

ליטל התקומם, כמובן, ובקרוב צפויה לצאת ברוסיה המהדורה המלאה של ספרו, כולל הטקסט שצונזר. "רוסיה היא מדינה שקרובה מאוד לליבי, והתרגום של 'נוטות החסד' לרוסית חשוב מאין כמוהו עבורי," סיפר באחרונה ליטל בראיון לפורטל הספרות הרוסי "גורקי".

דבר הצינזור נודע לליטל לפני שלוש שנים מהמתרגם הלטבי שלו. “אמנם אני קורא רוסית (הוריו של ליטל הם ממוצא רוסי-פולני – ש.מ.)… לכן, כשהספר יצא ברוסיה, עברתי על כמה עמודים ממנו, ובזה הסתפקתי,” מספר ליטל. "מו"ל ההוצאה הרוסית של הספר הבטיח לי שהטקסט תורגם כהלכה, בצורה הכי נאמנה למקור, וסמכתי עליו. אך ב-2016 פנה אליי המתרגם הלטבי שלי, שקרא את הספר בשפת המקור, צרפתית, ובישר לי שקטעים שלמים נחתכו מהספר. פשוט נדהמתי."

לאחר דין ודברים ארוך ומייגע עם המו"ל הרוסי שלו, שניסה, לדברי ליטל, להתחמק מתשובה עניינית, המו"ל נאלץ להודות לבסוף כי הספר אכן "עבר עריכה רצינית."

כאמור, בעקבות דרישתו החד-משמעית של ליטל, בקרוב עומדת לצאת המהדורה המקורית של הרומן, ללא השמטות. “מאוד חבל לי על אנשים אשר קראו במשך כל השנים האלה גרסה מצונזרת של הספר", הוא אומר.

לא קל לעיכול

את ג'ונתן ליטל (53) ניתן לכנות "אזרח העולם." הוא גדל בארה"ב ובצרפת (כיום הוא גר בברצלונה) להורים יוצאי פולין ורוסיה. לאחר סיום לימודיו לתואר הראשון, החל לכתוב. שני ספריו הראשונים – רומן אפוקליפטי המתרחש בקטקומבות של פריז וספר תיעודי על תולדותיהם של זרועות הביטחון הרוסיות לא זכו להצלחה. בין השנים 1994 – 2001 הוא עבד בארגונים הומניטריים בינלאומיים. ב-2001, כשעמד בראש משלחת של הארגון "הפעולה כנגד הרעב" בצ'צ'ניה, צוותו נפל למארב, במהלכו נפצע ליטל.

"נוטות החסד" יצא לאור בצרפת ב-2006, והוא אכן לא קל לעיכול. הוא מוגש לקורא בגוף ראשון מפי קצין אס. אס בדיוני בשם מקס אואה, המשרת בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה ונוטל חלק פעיל במבצעי הריגה והשמדה רבים. בספר מתאר אואה ההומוסקסואל את יחסיו עם גברים ואף מעיד כי קיים יחסי מין עם אחותו. כן מספר אואה כי רצח את אמו, את אביו החורג ואת אחד ממאהביו.

הספר, כאמור, זכה להצלחה גדולה, ולליטל הוענקה אזרחות צרפתית בשל "תרומתו לתהילתה של צרפת." לאחר "נוטות החסד" הוא הספיק לכתוב כתריסר ספרים נוספים, אך אף אחד מהם לא זכה להצלחה של רב המכר שלו.

בראיון ל"הארץ" עם צאת "נוטות החסד" בעברית (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, תרגום: ניר רצ'קובסקי, 2008)  מתח ליטל ביקורת חריפה על מדיניות ישראל בשטחים והשווה את פעולתם של חיילי צה"ל ליחסם של חיילי הוורמאכט ליהודים בימי מלחמת העולם השנייה.