הרומנים הנפוליטניים, אלנה פרנטה

הוצאת הספרייה החדשה, תרגום מאיטלקית: אלון אלטרס, 2018-2015

כנראה שאין בכוחה של הספרות המודרנית, גדולה ככל שתהיה, להמציא סיפור חדש. כל הסיפורים כבר סופרו, רק כוח המספר יכול להשתנות ואתו גם פרספקטיבת הסיפור – שהיא זו שמצליחה להתחדש. בסוף קריאת טטרלוגיית הרומנים הנפוליטניים של אלנה פרנטה (שם בדוי), אתה נשאר מרומה. אתה מבין שאחז בך שד, שיישאר בספרייה הביתית או הקהילתית עוד שנים רבות, לדגור ולטפטף את הסיפור הנפלא של חברוּת על גבול העל־טבעי.

כמו סיפור הדיוקן השטני של גוגול, שמי שמביט בעיניו המכושפות נעשה רע עד שיגעון, מה שמביא לאסונות נוראיים בעולם הסיפורי, וכמו המחזה "פאוסט" של גתה בו אדם קשור בעסקה עם השטן ומצוטט בתחילת הרומן הענק הזה, גם פרנטה פועלת באמצעות אותו כוח שטני ומכשף. היא לוכדת את תשומת ליבו של הקורא ומענה אותו בגיהינום הנפוליטני, זאת בזמן שהיא גורמת לנו להאמין שלילה היא הרעה, במובן המוסרי של רוע. אך בניגוד לגוגול ולגתה, המציאות המכשפת בת יותר מ־1,800 העמודים לא נשארת בגבולות הספרות אלא מטפסת על גופו של הקורא כצמח, הופכת את קרביו, עד שגם על קירות ביתו פתאום מופיע דיוקן בדמות החברה הכי טובה שלו, ואז אנחנו מבינים בתדהמה – גם אנחנו עשינו עסקה עם השטן.

סיפור החברות בין אלנה ללילה – שמה מרמז על לילית, אשת השטן במיתולוגיה – נכתב בניגוד לרצונה של לילה להימחק. לילה, שלה מיוחסים ידיעות וכוחות כמעט מיסטיים, לכודה בממלכת הגיהינום הסיפורי, הלוא היא נאפולי הענייה, כמעט עד סופה, עד שהיא נעלמת לחלוטין מהחיים של אלנה ומהעיר. לאן היא נעלמת? אל לב הקוראים, כמובן. שם היתה כל הזמן הזה.

יחד עם זאת, הסיפור האמִתי נחתם דווקא בטרגדיה הענקית של לילה שאותה מוציאה לפועל חברתה אלנה, שלוכדת אותה בגיהינום הנפוליטני עב הכרס הזה לנצח, כפי שברא גם האל את השטן לשרת בגיהינום עד יומו האחרון. אז מי מביניהם הוא הרשע האמִתי?

כוחה המגנטי של לילה, שמתוארת לאורך כל הסיפור כ"רעה", מפי דמויות שונות ואף מעצמה, ומענה את כל מי שנמצא בחייה, מציג באופן אירוני את ההתנהגות המחושבת, לכאורה, של אלנה. לילה, בניגוד לאלנה, מסוגלת ללמוד הכול בכוח שכלה בלבד וגם להגשים את רעיונותיה בהצטיינות. כבר בגיל יסודי היא ממציאה, כותבת, ומתמרנת את משפחת הפשע של השכונה, כל זה בתוך העוני החריף של אזור מגוריה. אלנה, רודפת אחרי כוח מאגי זה של לילה, שבזכות החברות ביניהן מגלה את כוח המספרת של עצמה, שמוציא אותה, בזכות אותו כוח, מהעיר הענייה אל איטליה של מעלה.

אבל לילה, לא רק שלא רוצה לצאת מהעיר, אלא שוב ושוב בוחרת להישאר, והופכת למלכת השכונה, היחידה שמסוגלת להתמודד עם בני משפחת הפשע סולארה, שמענים את התושבים המקומיים, וגוזלים מהם כל חירות באלימות. ולא רק שהיא מצליחה לתמרן את האחים שמתאהבים בכוחה הבלתי נגמר, אלא שהיא מצליחה בזכות אותו כוח לעשות כל העולה על רוחה לעיר שלמה. אין מורה שלא מתאהבת בה, אין בחור או בחורה שלא רוצה לחלוק איתה את חייו, ואין עבודה שהיא לא מצליחה להצטיין בה. זאת בצל אסונות רבים שפוקדים אותה ואת השכונה.

כך, במקביל לסיפור חברות ארוך שנים, טרגדיות מפלצתיות והצלחות גדולות, נראה שלילה מצליחה לעשות כל העולה על רוחה. היא זו שמציתה באלנה את הצורך להוכיח את כישרונה, ולא להפך. הרשעות, החמדנות, והתכונות האנוכיות של אלנה מאירים את גולת הכותרת של הרומן כולו באור אירוני. בשיא האירוניה אנחנו כקוראים מבינים שאלנה קשרה אותנו לתחבולה שבאה ללכוד את לילה לנצח בעולם הסיפורי. היצר הנקמני שהניע את אלנה הוא הכוח השטני של לילה ואנחנו היינו שותפים לו בלית ברירה. הסיפור הקטנטן הזה, שמרחף בלב ליבו של רומן ענק על חברות, אהבה, הבטחה וכישלון, ורעיונות חדשניים ומהפכניים וכו' וכו', הוא שמניע את הכישוף המסתורי של פרנטה עד המילה האחרונה. עד שכבר מאוחר מדי לחזור בך. עד שלילה נכנסה כל כולה באלנה, שממסמרת את חברתה לנצח בנאפולי של מטה.

החלק הראשון של "הרומנים הנפוליטניים" ראה אור בעברית לראשונה ב־2015 והחלק הרביעי והאחרון בשנת 2018.