close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • אסון? נו, טוף - Post Image
    • אסון? נו, טוף
    • שי מרקוביץ'
    • התפרסם ב - 24.05.18

    מיכאיל גורבצ’וב יוצא רע מאוד מהספר החדש על התאונה בכור הגרעיני בצ’רנוביל

    הסימן הראשון שמשהו לא תקין הגיע לתחנת הכוח בשבדיה ב-28 באפריל 1986. כימאי, האחראי למדידת רמות הקרינה, הבחין במה שנראה תחילה כתקלה: האזעקה המשיכה לפעול ללא הפסק. הוא בדק את המכשור של הקולגה שישב לידו – וגם הוא הצביע על פעילות בלתי שגרתית. החשד של השבדים נפל מיד על ברה”מ כמקור התקלה, אך ימים רבים עברו עד שנודע שמשהו רע קרה במרחק 1,500 מטר משם, בתחנת הכוח צ’רנוביל באוקראינה.

    הכור בצ’רנוביל לאחר התאונה | צילום: ויקיפדיה

    ספרו של סרגיי פלוכי “צ’רנוביל: היסטוריה של טרגדיה” (Chernobyl: History of a Tragedy ), שיצא בימים אלה בהוצאת אלן ליין בארה”ב, הוא המחקר המקיף ביותר של הפרשה הטראגית, שיצא במערב, החל מהתפוצצות הכור הגרעיני ב-1986 ועד סגירתו בדצמבר 2000. בספר גם מופיעה אזהרה, הרלוונטית מאוד לימים אלה, ימי משבר הגרעין בין ארה”ב לאיראן. “רוב הכורים הגרעיניים שנמצאים עכשיו בשלבי ההקמה, נבנים מחוץ לעולם המערבי, שבו מקפידים על אמצעי זהירות.” נכון להיום, רק בסין מוקמים 21 כורים גרעיניים חדשים, 9 ברוסיה, שישה בהודו, שניים במצרים וכו’. כנראה גם באיראן, כפי שהתגלה באחרונה במבצע של המוסד.

    פלוכי הוא פרופסור להיסטוריה בהרווארד ומחבר הספר The Last Empire: The Final Days of the Soviet Union, אשר זכה בפרסים רבים. הוא מעורב אישית בפרשת צ’רנוביל. הוא נולד במערב אוקראינה ובזמן התאונה גר במרחק של כ-500 ק”מ מצ’רנוביל. ידידו הקרוב מימי הלימודים שירת בכור כשוטר, ונפל קורבן להרעלה כתוצאה מהתקרית. שנים מספר לאחר התאונה פלוכי עצמו אובחן כמי שלקה בדלקת בלוטת התריס – סימפטום לחשיפה לחומרים רדיואקטיביים.

    למרות שפלוכי ניחן בידע טכנולוגי רב, דבר שבהחלט בא לידי הביטוי בספר, הוא מתרכז בו בנקודה האנושית. כך, למשל, מובא בספר סיפורה של ולנטינה, אשתו של מנהל הכור. היא שבה לצ’רנוביל כדי להמשיך לתפעל את הכור גם אחרי שבעלה נאסר. לדברי פלוכי, בעלה אמנם לקח על עצמו אחריות מסוימת על התקלה, אך בסופו של דבר הוא שימש כשעיר לעזאזל של השלטונות.

    סרגיי פלוכי. מחקר מקיף | צילום: פייסבוק

    “היא הורשתה לעבוד ללא חופשות בסופ”שים ובחגים, בגלל שהיא רצתה להיות כל הזמן עסוקה כדי להימנע מלחשוב על התאונה האיומה ועל מה שצפוי לה ולבעלה,” כותב פלוכי.

    ניפוץ האשליות

    בספר מתוארים מאמצים הרואיים של עובדי הכור אשר שבו אליו כדי לנסות לצמצם את הנזקים מהתאונה. פלוכי גם מתאר בספר את ניפוץ האשליות בקרב השלטונות הסובייטיים כלפי הפרויקט כולו, כמו גם את תחילתה של תנועת העצמאות האוקראינית הלאומית.

    גורבצ’וב יוצא מהספר רע מאוד: הססן, מבולבל ונקרע בין הצורך בשינוי לבין שירותו רב השנים בשורות המפלגה. במערכת השלטון הסובייטית. “המממ…, מוטב שלא נאפשר לזה לקרות שנית,” זה מה שהיה לגורבצ’וב להגיד בכינוס דחוף של הפוליטבירו שהתקיים זמן קצר לאחר התקרית. איך היה אומר יצחק שמיר בנסיבות דומות: “נו, טוף.”

     

    שינוי גודל גופן
    תצוגה קונטרסטית