בְּפֶתַח הָאֹהֶל עוֹמֶדֶת
אִשָּׁה יָפָה, דַּקַת גִּזְרָה
פָּנֶיהָ גְּלוּיוֹת וְנוֹהֲרוֹת
שַׂעֲרָה מִתְבַּדֵּר בָּרוּחַ.
לְפָנֶיהָ כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת
הִיא צְעִירָה וְהָעוֹלָם פָּתוּחַ.

זוֹ אִמִּי, טֶרֶם מָלְאוּ לָהּ עֶשְׂרִים.
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּתְּמוּנָה וְלִבִּי נִכְמָר.
מִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי דּוֹמָה יוֹתֵר
לְאִמִּי בִּימֵי זִקְנָתָהּ.
אֲנִי מְחַבֶּקֶת אֶת אִמִּי הִצְעִירָה בְּלִבִּי
וְעִמָּהּ גַּם אוֹתִי, הַנַּעֲרָה
שֶׁעוֹדָהּ נְצוּרָה אֵי שָׁם בְּקִרְבִּי.

מָה הָיִיתִי נוֹתֶנֶת
כְּדֵי לַחוּשׁ עוֹד פַּעַם, לְרֶגַע קָט,
אֵת הָרֶגֶשׁ הַהוּא
שֶׁהַכֹּל עוֹד פָּתוּחַ, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי-
רַק תִּבְחֲרִי!
לְהִתְנַסּוֹת שׁוּב בָּרָצוֹן הַהוּא הַתָּם
לִטְרֹף אֶת הָעוֹלָם.