שׁוֹטְטוּת

יֵשׁ וְאֶתְנַהֵל רָכוּב עַל גַּב מִּלִּים שֶׁטֶּרֶם נֶאֱמְרוּ,
בַּלָּאט אֶקְשֹׁר סוּסִי מִחוּץ לִתְחוּם נִיבִים וְהַגְדָּרוֹת;
יֵשׁ וַאֲשׁוֹטֵט כְּמוֹ שִׁבֹּלֶת שֶׁצִּמְּחָה רַגְלַיִם
וּכְצֶמַח נָכְרִי נַע וַנַּד, תְּבַקֵּשׁ בִּשְׂדוֹת חַיֶּיהָ רַק
מְעַט מֵעֵבֶר לְכִכַּר הַלֶּחֶם

עֵינַי פְּקוּחוֹת אֶל הַמֶּרְחָב אַךְ לֹא אֵטִיב רְאוֹת כִּי
הַלַּפִּיד נִבְצָר עַתָּה מִמֶּנִּי;
כְּכָל שֶׁיִּרְחַק מִמְּקוֹם עָמְדִּי, יִקְרַב לִבִּי אֶל מֶרְחָקוֹ
לֹא אֲכַּחֵד – לַשָּׁוְא

מַה לִי כִּי אָלִין; הִנֵּה הַבֹּקֶר קָם-עוֹלֶה
לֹא עַל יוֹצְרוֹ אוֹ עַל יִצְרוֹ וְהַבְטָחָה גְּדוֹלָה זוֹרַחַת צִקְלוֹנוֹ,
בְּאַבִּירוּת יִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם יְכַס שִׂפְתֵּי הַלַּיְלָה הֶעָיֵף
בְּמֶתֶק הַפַּשְׁטוּת, הֵיכָן הָיִיתִי…
עַל אַף שֶׁלֹּא הִרְחַקְתִּי לֶכֶת שֶׁרַק לֹא יַעֲצְרוּנִי מְחוֹגֵי הַזְּמַן
בֲּעָווֹן שׁוֹטְטוּת

הִתְחַקּוּת

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי:
מִתְחַקֶּה שׁוּב וְשׁוּב אַחַר שֹׁרֶשׁ הַאַהֲבָה,
עַתָּה אֵינִי יָכוֹל עוֹד לְהִסְתַּפֵּק בְּשָׁרָשִׁים הַחֲבוּיִים
כְּמַעֲטֶה סוֹד, כִּצְוָאר שֹׁרֶשׁ עֵץ,
לְמַטָּה מִמַּצָּע הֶעָלִים

נָאָה לִי אַהֲבַת אִשָּׁה שֶׁלֵּב לָהּ,
נִצּוֹץ בְּעֵינֶיהָ,
מִצְטַנַּעַת וְנִשְׁאֶרֶת
צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ
כְּמו מִמְרוֹם אִילָן יְפֵה צַמֶּרֶת,
שֶׁאָזְנָהּ כְּרוּיָה לִשְׁמֹעַ הֵד פִּרְחֵי גִּנָּתָהּ
שֶמְּרִי שִׂיחָם הוּא כְּרֵיחַ בְּאַפָּהּ
שֶׁקְּרוֹבָה לִצְחוֹק זַאֲטוּטִים וְנִיחוֹחֵי רֹאשָׁם
לִבָּהּ – לְסוֹד פֵּרוֹת הַיַּעַר וּמִתְקָם,
שֶׁכִּסּוּפִים בָּהּ גַלֵּי נַחַל הוֹמֶה לַעֲגֹב
אֶל אֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, אוֹהֲבֵי יָמִים –
שֹׁוחֲרֵי טוֹב;
אִם אֶפְגְּשֶׁנָּה יוֹם אֶחָד, תְּהִי בְּעֵינַי כַּנִּדְגָּלוֹת
וְלֹא יִהְיֶה בִּי צֹרֶךְ עוֹד
לְהִתְחַקּוֹת