פתאום את אינך

פִּתְאוֹם אַתְּ אֵינֵךְ.

אוּלַי נָסַעְתְּ לְעִיר אַחֶרֶת

אוּלַי אַתְּ מַפָּה עַל שֻׁלְחָן עָרוּךְ

אוּלַי אַתְּ כּוֹכַב, אוֹ שִׂמְלָה נֶהֱדֶרֶת

כִּי יָפִים לָךְ בִּגְדֵי מַלְכוּת.

אַתְּ אֵינֵךְ וְכֻלָּם מְחַפְּשִׂים אַחֲרַיִךְ

אוּלַי תַּחַזְרִי בְּאִישׁוֹן הַלֵּיל,

אוּלַי אַתְּ אֵי שָׁם בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת

בָּהּ רוֹדְפִים אֶת חַיַּיִךְ מְלֵאֵי הַזָּרוֹת.

אוּלַי עוֹדֵךְ חָיָה וְאַתְּ מְחֻפֶּשֶׂת

לְאִישׁ עִם מַקֵּל בְּפִנַּת הָרְחוֹב

אַתְּ צוֹפָה בָּחוֹלְפִים עַל פָּנַיִךְ וְהֵם

לֹא יַכִּירוּך, אַתְּ אַחֶרֶת מֵהֵם.

יוֹם אֶחָד תְּחַזְּרִי, תֵּרָאִי אַחֶרֶת.

יִהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יְזָהוּךְ.

רַק קֹמֶץ קָטָן יֹאמַר אַתְּ חוֹזֶרֶת

כְּבַר חָשַׁבְנוּ שֶׁהָלַכְתְּ לִבְלִי שׁוּב.

חָזַרְתְּ מִגָּלוּת.

לֹא  יָפָה, לֹא זוֹהֶרֶת,

חִפַּשְׂנוּ אוֹתָךְ

אַתְּ נִרְאֵית קְצָת חִוֶּרֶת.

הוֹ אַל תָעְזְבִינוּ יוֹתֵר הָאַחֶרֶת

כִּי דַּנּוּ אוֹתָךְ לְכַף זְכוּת.

אדם לא רלוונטי

אֲנִי אָדַם לֹא רֶלֶוַנְטִי.

לֹא הִדְפִּיסוּ אוֹתִי

לֹא הִשְׁתִּילוּ אוֹתִי

הֲכִי הַרְבֵּה תָּלוּ אוֹתִי

עַל אִי הֲבָנַת הַנִּקְרָא.

בֵּינִי לְבֵין הָאֲנָשִׁים הָעַכְשָׁוִיִּים  

מַפְרִיד אוֹקְיָנוֹס שָׁלֵם.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

לְפִשְׁרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

לְפִשְׁרוֹ שֶׁל הַיְּקוּם,

וְהֵם מַדְפִּיסִים בְּאוֹתָהּ עֵת

אֶת הַנִּסְתָּר מֵעֵינֵיהֶם

וּמְבִינִים אוֹתוֹ בְּבִינָתָם הַמֻּדְפֶּסֶת.

כְּשֶׁאִוָּלֵד מֵחָדָשׁ

אֶהְיֶה לְאָדָם רֶלֶוַנְטִי.

מֹחַ מֻדְפָּס, לֵב מְמֻחְשָׁב,

יָדַיִם רוֹבּוֹט, פָּנִים מֻשְׁתָּלוֹת,

שְׁלֵמוּת שֶׁל בֻּבַּת שַׁעֲוָה  –

לֵב רֵיק מֵאַהֲבָה.