שכוח אל

שְׁכוּחַ-אֵל 
יָשַׁבְתִּי הַבֹּקֶר לְבַדִּי
בְּגַן-הָעִיר.

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים 
שֶׁשַּׁלְוָה מִקַּדְמַת-דְּנָא יֵשׁ שָׁם,
נִסְתֶּרֶת קִיר לִפְנִים מִקִּיר.

קַלָּה כְּנוֹצָה 
אֶצְבָּעִי בְּנוֹגְעִי בָּהּ,
בְּחוּשִׁי בְּאֶצְבְּעוֹתַי אֶת הַיּוֹם
נֵעוֹר בָּהּ לַחַיִּים.

כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת עֶרְגַּת-הַיּוֹם הַדּוֹמֶמֶת
מַמְתִּינָה לי בְּעֹמֶק מַבָּטָהּ,
לִבִּי נֵעוֹר לַחַיִּים.

בלילה

בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁיַּעַר-הַבָּתִּים 
כָּרַע מִתַּחַת לְמַשָּׂא-הַשָּׁמַיִם 
שָׁמַעְתִּי כֵּיצַד הָרָקִיעַ 
כּוֹחֶה דָּם מִלִּבּוֹ 

וְרָאִיתִי אֶת עֵינָיו 
חוֹרְגוֹת מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶן
וְנוֹהֲמוֹת כִּכְלָבִים פְּרוּעִים 
מִתּוֹךְ מַלְתְּעוֹתָיו.

צְעָדָיו עָלוּ אָז 
בַּחֲשַׁאי מִן הַצַּמָּרוֹת 
וְעֵינָיו הִתְרַחֲבוּ מוּל עֵינַי
כְּמוֹ בְּרֵכוֹת-שֶׁקֶט.