הִיא כּוֹתֶבֶת סְפָרִים קְטַנִּים
אַךְ יֵשׁ לָהּ כֹּה הַרְבֵּה, מָה לוֹמַר
עַל לֵיל נֶעֱזָב, מִבֵּין הָעֵצִים
עַל פְּרִי שֶׁנִּקְטַף, טֶרֶם הֻבְשַׁל

אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים קְטַנִּים
עַל הַהִיא שֶׁיָּפְתָה, צְחוֹר זֵר כַּלָּה
הַיָּמִים שֶׁהָיוּ, כְּבָר לֹא חוֹזְרִים
פָּנֶיהָ נוֹשְׂאוֹת, עַצְבוּת שֶׁל זְמַן

בְּלַיְלָה נוֹצֵץ, מִבֵּין הֶהָרִים
אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, מַבְלִיחוֹת כַּלְּבָנָה
וְלֵיל מְיֻתָּם, אִטֵּר הַמִּלִּים
חוֹזֵר וּמְשׁוֹרֵר, אֶת שִׁירָם הַקָּט'

הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים, אֵלּוּ בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן
שֶׁחֲדֵלִים מִלָּצֵאת, כִּי לֵיל סְתָו הֶאֱפִיר 
פִּסֵּחַ הָאִישׁ, שֶׁעִלֵּג בִּשְׂפָתָהּ
אַשְׁרֵי הָאָדָם, שֶׁמְּשׁוֹרֵר אֶת שִׁירָהּ

הִיא לוֹמֶדֶת לָנוּעַ, כְּרוּחַ קֵיצִית
הוּא לוֹמֵד לָהּ לִסְלֹחַ, עַל שִׂיחָה בְּטֵלָה
יָדוֹ הָרָפָה, אֲצוּרַת הַתְּלָאוֹת
שָׂחָה עִם זוֹ, בְּשִׁירָהּ הַקָּטָן