"מֵחצות עולָה, שחרית הגאולה" (השחר במסכת יומא ב, א')

כִּיתוֹמָה, הִיא שַׁכּוּלָה, וְכֹה יָפָה.
פּוֹסַעַת יַחַד, לְבַקֵּעַ אֹפֶל שֶׁל תְּקוּפָה.
עַמֵּךְ עַמִּי, אֱלֹהַיִךְ אֱלֹהַי.
עוֹלָם הוּאַר. רוֹאֶה, אוֹמֵר בַּרְקַאי.
הֵאִיר צֹפֶן זַךְ. רוּת הַזּוֹרַחַת.
אַתְּ כַּלָּתִי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

הִנֵּה עֵינֶיהָ הַתַּמּוֹת
מַזְהִיבוֹת בֵּין הָאֲלֻמּוֹת.
עֵין הָרוֹאֶה לַקּוֹצְרִים לוֹחֶשֶׁת,
לְפָנֶיהָ חוּט נֶאֱמָן שֶׁל חֶסֶד.
קְחִי לָךְ נְסִיכָה, לֶקֶט וְשִׁכְחָה,
בַּחֲצוֹת דִּמְעָתֵךְ בַּגֹּרֶן לֹא נִשְׁכְּחָה.
מְלַקֶּטֶת הַשִּׁבֳּלִים כִּלְבָנָה צוֹפִיָּה:
מַדּוּעַ מָצָאתָ חֵן לְהַכִּירֵנִי
וַאֲנִי נָכְרִיָּה.
פְּאַת שָׁמַיִם נִפְקְחָה, הוֹמִיָּה. נֹגַהּ.
יָגוֹן, טֶרֶם זְמַנָּהּ. הַשַּׁחַר הִשְׁתַּנָּה:
חַיֶּיהָ בָּרָק לַתְּקוּפָה, מָשָׁל, גּוֹרָל.
לֶקֶט הִלָּה. פְּאַת תְּפִלָּה. גְּאֻלָּה.
כִּתְבוּהָ לְדוֹרוֹת וְלֹא תַּחֲלֹף.
רוּת, אֵינְסוֹף.