קְלִפַּת נַפְשִׁי / כַּמָּה קַל
קְלִפַּת נַפְשִׁי
קְלִפַּת נַפְשִׁי נִסְחֶבֶת אֶל הַבֹּקֶר
רַגְלַי עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה
בִּתְנוּפָה מְהִירָה אֶתְרוֹמֵם
מִשְּׁכִיבָה לִישִׁיבָה
אֵין זְמַן לְהִתְמַהְמֵהַּ
אוֹי לִי, אִם לֹא אֲמַהֵר לְהִתְעוֹרֵר
אִישׁ מִן הַצַּד לֹא יַבְחִין
לֹא יִרְאֶה בִּתְנוּעוֹתַי
מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה
אִישׁ לֹא יַבְחִין
שֶׁרַק קְלִפָּה רֵיקָה נוֹתְרָה
וַאֲנִי כְּבָר רְחוֹקָה
כַּמָּה קַל
כַּמָּה קַל לִשְׁכֹּחַ חֲלוֹמוֹת
כַּמָּה קַל לְוַתֵּר עַל כְּמִיהוֹת נוֹשָׁנוֹת
לְהִתְמַסֵּר לַשִּׁגְרָה
לִשְׁקֹעַ בַּדָּרוּשׁ
וְלֹא לִשְׁאֹל
מָה נָחוּץ לַנְּשָׁמָה
שירה כל כך נפלאה ורלוונטית לתקופה בה אנו מצויים.
שמה במרכז את הפער הקיים בין הגוף לנפש.
מזכירה לנו את פעולת הגוף הפיזי מתוך פעולה של אנרציה, צורך במילוי של שגרה בצורה שדוחקת הצדה את הצורך להזין את הנפש ולהגשים חלומות כמוסים.
ימי הקורונה מחדדים את המחשבות הללו והשירה מתאימה להם כמו כפפה.
שבת שלום ומבורך
עכשיו
שכולנו מתמסרים
לשגרה שנכפתה
שגרה שלוקחת
את החלומות הנחלמים
זה הזמן
לדרוש
בשלומה
של
הנשמה…
את כותבת מקסים 🙂