יְדִידִי מֵת, וּלְשֵׁם אַלְמָנָתוֹ

אוֹ עֲלִיַּת נַפְשִׁי

אֲנִי לוֹבֵשׁ עַכְשָׁיו אֶת בְּגָדָיו

כְּעוֹרֵךְ דִּין הַמְּיַצֵּג אֶת עַצְמוֹ

בַּעֲווֹן הִתְאַבְּדוּתוֹ

אֲבָל אוֹמְרִים לִי שֶׁאֲפִילוּ הָרוּחַ כְּבָר חָזְרָה בָּהּ מִן

הָאִשִּוּמִים וּמְעַלְעֶלֶת מְנֻמְנֶמֶת

בְּסֵפֶר הַחוּקִים, מְעַרְבֶּלֶת וּמְבַלְבֶּלֶת

אֶת הָאֹותִיּוֹת וְהַּנִקּוּד וְהַשָּׂפָה לַעֲשׂוֹת

מֵהֶן רְבִיכָה מְתוּקָה וּלְהַאֲכִיל אוֹתִי בַּכַפִּית,

אֶחָד בּשְׁבִיל גָּדִי, וְאֶחָד בִּשְׁבִיל יְדִידוֹ הַמֵּת,

וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הָאַלְמָנָה, וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הַזְּאֵב.

שֶׁיִּהְיֶה.

וְּבְגֵיא צַלְמָוֶת קָדִים מֵתִים אַחֲרוֹנִים

בִּפְנֵי מֵתִים רִאשׁוֹנִים, וְגַם הַסְּפָרִים

הַחִיצוֹנִיּים מֻזְמָנִים סוֹף סוֹף לְהִשְׁתַּתֵּף בַּכֵּרָה

וְלָשִׁיר מִשִּׁירֵי הַקְּדֵרָה

הַקּוְדְרָה

שֶׁשּׁוּלֶיהָּ אוֹרִים