עץ התות

עֵץ הַתּוּת
לֵיל אֶמֶשׁ,
נִגְדַּע מִשָּׁרָשָׁיו.
אִישׁ לֹא יֹאמַר קַדִּישׁ עָלָיו.
עוֹבֵר אֹרַח יַמְשִׁיךְ בְּלֶכְתּוֹ,
צַדִּיק בַּטּוֹב,
רַע בְּחֶטְאוֹ.

עֵץ הַתּוּת נִגְדַּע,
שִׁלְדֵּי עָלָיו פֻּזְּרוּ
כְּאָדָם הַמֵּפִיץ דָּתוֹ,
לִפְנֵי מוֹתוֹ.

בַּסּוֹף יִשָּׁאֲרוּ רַק עָלִים.

על אדן החלון

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
גָּנוּז מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם.
מָה טוֹב שֶׁקְּלִיפָּתוֹ סְגוּרָה-
מַבָּט מַטָּה יְסַחְרֵר כְּנָפָיו
בִּנְסִיקַת אוֹנֶס חַדָּה.
מָה טוֹב שֶׁקְּלִיפָּתוֹ אֲטוּמָה-
שֶׁלֹּא יִרְאֶה פְּנֵי אוֹרְבָיו.
מָה טוֹב שֶׁבּוֹסֶר לִיבּוֹ,
כִּי לֹא לָמַד עוֹד אֶת פָּנֶיהָ
וְהַקֵּן נִשְׁבָּר
בְּטֶרֶם עֵת.