הַנְּגִיף הַמְּנֻוָּל שֶׁהוֹרֵג בָּנוּ
שׁוֹאֵף לְהִתְרַבּוֹת, מַמָּשׁ כָּמוֹנוּ.
זֶה אֶצְלוֹ בַּגֵּנִים, כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ,
אֶגוֹ מְפֻתָּח שֶׁהוֹלֵךְ וְגָדֵל
כְּכָל שֶׁהַנְּגִיף הוֹלֵךְ וְקָטֵן. 

וְכָךְ נֵלֵךְ וְנִתְרַבֶּה כָּל זְמַן
שֶׁהַפְּלָנֶטָה שֶׁלָּנוּ תִּשְׂרֹד.
הַנְּגִיפִים יִשְׁרְצוּ בָּנוּ כָּל עוֹד
הַפֻּנְדְּקָאִי שֶׁלָּהֶם חַי. הַדִּילֶמָה
שֶׁל הַנְּגִיף, כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, הִיא בָּאֶגוֹ:

אִם יִשְׁתּוֹלֵל כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם
כַּמָּה גָּדוֹל כּוֹחוֹ, יַהֲרֹג אֶת
הַפֻּנְדְּקַאי שֶׁלּוֹ, וְאָז לְאָן יֵלֵךְ?
אֲבָל אִם יִנְהַג בִּצְנִיעוּת וּבְחָכְמָה
יִשְׁמֹר אֶת הַנַּשָּׂא שֶׁלּוֹ חַי, וְיִנָּצֵל.

מוּבָן שֶׁהָעֵסֶק מֻרְכָּב קְצָת יוֹתֵר. מְסֻבָּךְ.
הַנְּגִיף עוֹבֵר מוּטַצְיוֹת שֶׁמְּאַפְשְׁרוֹת לוֹ לִשְׂרֹד
בִּסְבִיבָה עוֹיֶנֶת, לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת: מַה כְּדַאי,
לְהוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲרֹג אֶת הַגּוּף
הַנּוֹשֵׂא אוֹתוֹ? אוֹ שֶׁהוּא יָכוֹל לְרַחֵם עָלָיו?

**מתוך  ״הציפור והים״, דב בהט, טוטם ספרים, 2015, עמוד 17.