הַמָּוֶת הוּא אֶרֶץ שֶׁנּוֹגַעַת בָּאֲדָמָה:
 כְּשֶׁכְּבָר מְדַבְּרִים עַל הַלֵּב הַכֹּל מֵת.
 סָגַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהֶחֱזַקְתִּי בּוֹ
 כְּמוֹ בְּשֶבֶר צִפּוֹר עַד כְּלוֹת.

 מִצַּד שֵׁנִי,
 אַהֲבָה הִיא שְׁלִיחוּת קַטְלָנִית וּנְמֵרִית.
 מִתּוֹךְ הַפֶּה שֶׁלִּי אֲנִי נִרְאֶה כְּמוֹ חוֹלֵם:
 אֲנִי צָרִיךְ לִפְתֹּחַ צִפּוֹר
 וְלַחֲשֹׂף אֶת מַצְפּוּנוֹ.

 נ.ב. מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עָלָיו, אוֹתוֹ יֵשׁ לְנַשֵּׁק.