האם אמנות היא סוג של מסכה, של תחפושת?

חייה של הזמרת היהודייה לילה מוראד הם משחק של זהויות. היא אכן הצליחה לכבוש את עולם הזמר המצרי והתחרתה באום כולתום, אבל נותרה כסיפור חידה, סיפור עצום. לחיות כיהודייה בעולם כה תובעני, יהודייה גולה בארץ מוסלמית – האם ויתרה על זהותה האמיתית, על ילדותה, מורשתה? השאלה הזו נראית תעלומה. האם לא נאלצה לחיות בזהות בדויה, שאולה?

סצנת הריקוד המפורסמת, בסרט שכבש לבבות, חוזרת, קשה לשכוח אותה. האם זה סוג של תחפושת, האם חוללה חייה כאנוסה בתרבות אחרת? סיפורה של הזמרת היהודייה לילה מוראד הוא סיפור בהמשכים של נשף מסכות.

לילה מוראד, עיצוב: תפארת חקק

הסצנה ההיא לא תישכח. הקשיבו שנית לשיר ביוטיוב. הסרט שלה, "אנא אלבי דלילי" ("לבי, מורה הדרך שלי") אכן שבר לבבות. מי שצפה בו לא ישכח לעולם את הסצנה המרטיטה שבה לילה מוראד והשחקן אנואר ווג'די רוקדים ואלס בנשף מסכות מפואר. https://www.youtube.com/watch?v=mcMdSv8BpoY

לילה מוראד נולדה ב- 17 בפברואר  1918 והחלה את הקריירה כילדת פלא. לילה התלוותה לאביה החזן, זאכי מוראד, שהיה פייטן ידוע. לילה, הילדה התמימה, עמדה לצדו כאשר שר פיוטים לפני קהל רב. אמרגן האירוע ביקש ממנו שייתן לילדה להשמיע קולה, וכאשר פתחה בשיר האולם קפא; כל הקהל התרגש ונסחף אחר הקול המרטיט.

המשפחה חששה, שהבת תפתֵח קריירה של זמרת ושחקנית. ההורים חרדו שמא תאבד את הקשר למסורת היהודית, שמא תיסחף לחיים השקריים של  עולם הזוהר. בחלוף זמן חששותיהם התאמתו. לילה הפכה לכוכבת זמר סוחפת המונים. הרומן שלה עם אנואר ווג'די, הבמאי והשחקן, הפך לסיפור אהבה לוהט. כל העולם הערבי עקב אחריהם. כדי לממש את אהבתה נענתה לילה לחיזוריו, המירה את דתה, עשתה למענו הכול. לילה התחתנה איתו למרות שנותרה מנותקת מזהותה הקודמת, ממשפחתה.

הריקוד שלה ושל אנואר בסרט 'אלבי דלילי' בנשף מסכות מהפנט צובט את הלב. היום כשבגרנו זה נראה כמשא נבואי, תמונות כזב של  עולם מסנוור, עולם שבו נבגד העולם האמתי, ובמקומו מרצד עולם עוועים, מכסה על עולם צרוף שנותר מיותם ונשכח.

הנה שוב הסרט, הנה השיר המפעים. אנואר עוטה מסכה בכל ריקוד הוואלס, ובחלוף זמן מתגלות פנים אמתיות.

ווג'די בסצנה הכובשת אכן מחבק אותה, מביט בה כל העת, משדר בשפת הגוף כמה הוא מוקסם ממנה. הקהל מצטמרר, הולך שבי אחר  לילה מוראד שרה לאורך הוואלס: "אני תמיד בוטחת בלבי, העולם הוא גן עדן, אנו הפרחים שלו." ואתה חש לב נצבט, האם אפשר לראות נכוחה ולהביט אל העולם בבטחה, כאשר כולם מסתתרים מאחורי מסכה? קסם המנגינה וקסם הריקוד מוליכים, אולי, את הלב שולל.

את מילות השיר הנפלאות כתב אלאסעוד אלביארי. אתה רואה את הסרט ומתפתה להאמין שאכן העולם כולו גן עדן. שאהבתם של לילה מוראד ואנואר אביר לבבה בלתי שבירה, נצחית, פרח של גן עדן.

לילה מוראד ואנואר ווג'די, עיצוב: תפארת חקק

"אני תמיד בוטחת בלבי…", כך שרה, האם בטחה בלבו, באהבתו של אנואר? פניו עטויי המסכה בעת הריקוד הפכו ברבות הימים  לסמל, לילה מלכת הלבבות הלכה בעקבות לבה, האמינה באמת, "לבי מורה דרך", ונותרה ללא מורה דרך. אנואר נטש אותה למען שחקניות צרפתיות.

לילה שלנו ויתרה על מורשתה, על קשר עם משפחתה, על זהותה, הכול למען אנואר, למען עולם הזוהר המכושף. צפייה חוזרת בסרט מעבירה בך תחושה ותהייה עד כמה נשף המסכות הזה בוגדני ועטוף באשליות.

לילה מוראד אכן הפכה לכוכבת זמר מפורסמת, ואום כול תום ראתה בה מתחרה שלה. סופה היה מכמיר לב: כוכבת נשכחת, בודדה ועצובה, רחוקה מאב ואם, ממשפחה. מוחרמת. חיה בזהות מוסלמית, חיי נישואין אבודים. אנואר בגד בה ונטש אותה, וגם שתי פרשיות הנישואין שלאחר מכן הסתיימו בגירושין. "לבי, מורה דרך שלי", כך שרה וכבשה את הלבבות. צעדי הוואלס מרעידים אותנו, והקול רועד. לבה השבור עודו מהדהד, עודו נוגע בנו. אותם צעדי ריקוד ממשיכים לבכות, הם ימשיכו לטופף בלבבות, לא ייתמו לנצח.

אלה  השירים שכתבתי על לילה מוראד, שורות שמנסות לרעוד כמו צעדיה של הגיבורה הנצחית באותו ריקוד מהפנט. כילדים תמיד תהינו כיצד זהויות מתערבבות, כיצד הפכה ליליאן מרדכי למותג לילה מוראד, כיצד התרסקו חייה של מי שכיכבה בסרט "תחי האהבה". מה מת באותה גיבורה. ראינו כיצד אמנו ואחיותיה מעריצות את הכוכבת שנדדה בין עולמות. אולי ניסו להבין ללבה, לשאוב כוח מכושר המעוף שלה, מקולה האלוהי.

ילדים היינו ובגרנו – והשאלות מחוללות בחלומנו: מדוע, למרות כל השנים, נותרו  חייה כסיפור שלא נגמר, כסיפור שלא אבד? זה שירי על ריקוד לבבות שנשאר לעד.

לילה מוראד, עוד ריקוד אחד – מחזור שירים

 זהות בשחור לבן

 הָעוֹלָם הִפְסִיק לִצְחֹק

אֵין בּוֹ עוֹד

מַנְגִּינוֹת זַכּוֹת,

רַק אַתְּ לַיְלָה, שְׁמֵךְ מִתְחַלֵּף,

בְּחֹשֶׁךְ מוּאָר

שֶׁל נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת.

כָּל הַסְּרָטִים הָאִלְּמִים

הִתְחִילוּ לְדַבֵּר

אַתְּ עֲדַיִן קֶסֶם תָּמִים:

נֵצַח מְטֹרָף, עַד רֶדֶת.

רוֹקֶדֶת.

רוֹעֶדֶת.

בְּשָׁחֹר לָבָן.

לְשֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ זֶהוּת

בְּנֶגָטִיב.

נִסְתֶּרֶת.

זהות בחשיכה

זֶה הַוַּלְס שֶׁלָּךְ, לַיְלָה,

הוּא לֹא נִגְמַר, לֹא יִגָּמֵר לְעוֹלָם.

עוֹד צַעַד בָּרִקּוּד,

כָּל רַעַד בִּשְׂפָתַיִךְ

הוּא לִשְׂפָתַי. דְּבֵקוּת.

יְהוּדִיָּה שֶׁנֶּעֶלְמָה לִי לְאָן.

צֵל וְשׁוּב צֵל. וְעוֹד

סְחוֹר סְחוֹר עֲבוּר

אַהֲבָה אַחֶרֶת.

אֵין לָךְ צֹרֶךְ בִּמְצִיאוּת,

בְּדַרְכֵּךְ. אֵלֶּה הָרְגָעִים

שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ

בּוֹטַחַת בְּלִבֵּךְ, לְבַד נוֹגַהַת

בְּתַעְתּוּעֵי זֶהוּת.

זֶה הַצַּעַד שֶׁלּוֹ. הַלַּהַט.

אוּלַי עֵינָיו צוֹלְחוֹת חֲשֵׁכָה.

אֲהוּב לִבֵּךְ רוֹאֶה

לְתוֹכֵךְ

מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה.

וּבַעֲלוֹת הַמָּסָךְ, מִי

יִרְאֶה צֹפֶן לִבֵּךְ הַזַּךְ.

לילה מוראד, עיצוב: תפארת חקק

אור וגם צל

לַיְלָה שֶׁלִּי,

נִשְׁאַרְתְּ חִידָה

לְעוֹלְמֵי עוֹלָם, לֹא פְּתוּרָה.

נֶעֱלַמְתְּ בְּצֶלֶלוֹיְד שֶׁל סֶרֶט

שֶׁרָאִינוּ וְזָכַרְנוּ וּמָחַקְנוּ.

וְלֹא נִמְחָה.

הָיִית צֵל שֶׁל שִׁכְחָה.

שְׁבוּיָה בְּחַבְלֵי קֶסֶם

בְּאָנוּאַר.

כִּי שׁוֹבֵר, כִּי מִסְתּוֹבֶבֶת.

בְּרִקּוּד מְסַחְרֵר. וְהָיָה

עוֹלָם נִדְהָם צוֹפֶה מֻקְסָם:

אֲפֵלָה וְהֶסְתֵּר

שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ.

פֻּלְחָן, מַלְכַּת קָרוּסֶלָּה

חִוֶּרֶת. אֵין רֶוַח.

זֶה כָּתוּב כִּמְגִלָּה אַחֶרֶת.

מַלְכָּה יְהוּדִיָּה עֲצוּבָה, בּוֹדֵדָה,

מְיֻסֶּרֶת. אֵין הַצָּלָה.

וּלְמוּד הִיסְטוֹרְיָה הַלֵּב הוֹזֶה:

כְּבָר הָיִינוּ בַּסֶּרֶט הַזֶּה.

הקסם והאשליה

הָעוֹלָם הוּא גַּן עֵדֶן,

וְאַתְּ בְּשָׁחוֹר לָבָן.

הַכֹּל, הוֹלֵךְ וְנִמְחַק.

וּכְאֵבֵךְ נוֹתַר

נִשְׁכָּח. בַּמֶּרְחָק.

פְּרִיחָתֵךְ

מַחְשִׁיכָה. קוֹלֵךְ נִשָּׂא

מֵעֵבֶר לַגּוּף:

הַכֹּל שָׁקוּף.

כְּאִלּוּ בִּיַּמְתְּ חַיִּים, כְּאִלּוּ

הָיִית רַק סֶרֶט.

אֲבָל אַתְּ נֶצַח שָׂרוּט. פִילְם

אֻמְלָל. הַחְמָצָה.

רִקּוּד נִצְחִי.

לֹא נִרְצָה.

וְרֶגַע שֶׁל אַגָּדָה זוֹהֶרֶת.

וּבְמַחְבַּרְתִּי נִשְׁאַרְתְּ.

יְפֵהפִיָּה, זֶהוּת בַּמַּחְתֶּרֶת, וְנֹגַהּ,

צֵל קָסוּם. הַקְרָבָה

שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת