שיר שבת ספיר, ירושלמית מקיבוץ כנרת. גדלה בירושלים ובגיל 18 עברה לקיבוץ כנרת, שם נמצאת עד היום, ובונה את בית חלומותיה אשר על ראש גבעה. נשואה לאיתי ואמא ליהלי, מאיה ונעה. עוסקת בחינוך ובכתיבה. מנהלת את בית הספר היסודי החדש והצומח "גלבוע" בבית אלפא. פרסמה שירים בכתבי עת שונים – (ביטאון שירה, מוטיב, קו נטוי) ובימים אלה עובדת על ספר שירים ראשון.

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

התחלתי לכתוב בגיל 8, כתבתי הרבה בתיכון, עשיתי הפסקה ארוכה וחזרתי לזה לפני כשלוש שנים.

בילדותך, רצית להיות אמנית, סופרת?

לא בדיוק…

את מחוברת לילדותך בכתיבתך?

גם לילדותי, לעצמי בתקופות חיים שונות.

באילו עיניים את רואה היום את שירייך/כתבייך הראשונים?

בעיניים טובות, סלחניות לאי דיוקים וחפות מניסיונות לדייק.

האם את כותבת במכה אחת?

כן, ברוב המקרים.

מיהו הגיבור שלך שמופיע בשירים/בסיפורים?

בדרך כלל אני, בצורות שונות, לעיתים גיבור טראגי. דמויות נשיות בולטות בחיי וזה יכול להיות כל אחד: השכנה, הילד בבית הספר, ההלך ברחוב.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

בדרך כלל כאב, התבוננות פנימית וחיצונית.

האם את מסוגלת לא לכתוב?

לא.

איפה את כותבת?

          בכל מקום.

אפשר לקבל תיאור של סביבת העבודה שלך?

כל מקום הוא סביבה, צריכה רגע של שקט פנימי.

מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

על האישיות – אמא שלי, אבא שלי. על הכתיבה – אלי אליהו – העורך שלי, הפסיכולוגית שלי… הסביבה.

מה או מי גורם לך השראה?

מכאובי החיים הם בסיס טוב להשראה. משוררים אחרים, מקומות שונים בארץ ובעולם.

האם ואיך את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה?

באופן כללי אני לא כל כך ממושמעת.. כשזה בא, זה בא… וזה בא.

האם כתיבה בסביבה מרעישה אפשרית עבורך?

כן.

מאיזה סגנון כתיבה את מנסה להתרחק?

ארוך מדי… בשירה: ברור מדי, רגשני מדי.

מה בולם או מרחיק אותך מכתיבה?

עומס אובייקטיבי בחיים עלול להוות בעיה בתקופות מסוימות.

האם את משתפת אחרים בטקסט לפני הפרסום?

כמעט ולא. מעט מאוד אנשים קרובים.

איך אפשר לדעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

יש כאלה שנולדים מוכנים ועל האחרים אני צריכה לעבור שוב ושוב עד שזה מרגיש נכון.

מה את עושה חוץ מלכתוב?

עוסקת בחינוך, מגדלת ילדים. חיה…

במה את עסוקה עכשיו?

בניהול בית ספר צומח ומקסים.

איזה סוד על כתיבה היית מגלה לעצמך?

לכתוב ישר כשזה בא, גם אם זה באמצע הלילה.

האם את דומה לדמויות שלך?

כמעט בכל דמות יש קצת ממני.

כמו מי היית רוצה לכתוב?

שאלה קשה.. אולי רחל המשוררת, וולך, שימבורסקה, עמיחי, אלתרמן – יש הרבה גדולים וגדולות.

מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?

לב פתוח, יכולת להתבונן והסרת מחסומים של בושה ופחד.

האם את רואה פנים כשאת כותבת?

גם שומעת קולות.

עם איזה משורר היסטורי היית רוצה לדבר?

רחל – לעודד אותה קצת, לתת לה חיבוק.

את זוכרת שורה בעל פה מכל מה שכתבת? משהו?

כן, תמיד "אני כותבת בלי הכרה, מתוך הכרה על תת הכרה." זה נשאר בי.