תיארתי חוויות וסיפורים בשיח עם משפחה וחברים, ובחוגים שונים. הצטרפתי לסדנת כתיבה
ראשונה כדי להביע את הדברים. בכתיבה אפשר לשפר ולשמר, וגם להביא לקריאה על ידי
המעוניינים. זה צורך שהתפרץ ומוצא ביטוי בייחוד כשאני מבחין בהנאתם של הקוראים, כמו
המאזינים. לעיתים זו חוויה אמיתית, ולעיתים משולב בדימיון, וערבוב חלום ומציאות.

באיזה גיל התחלתי לכתוב? מתי הרגשתי שאני יודע לכתוב?
כילד בגיל צעיר כתבתי מחשבות, התלבטויות ורצונות בלתי מושגים. לפעמים שירים על חוויות עם
אבא ואמא, על חוויות טיול וגם בכיתה. בכתה ה' שיבחה המורה חיבור שכתבתי על שילהי הקיץ,
שהגביר את ההנאה והבטחון. אבל לאחר מכן בתיכון, הציונים בחיבורים היו נמוכים מאד. ההישגים
וכושר הביטוי היו בתחום הריאלי במתמטיקה ופיסיקה. הכתיבה חזרה הרבה בשלב הרבה יותר
מאוחר. כשהתבטאתי בכתב באופן מהוסס מאד בסדנת כתיבה ראשונה בהנחיית נורית זרחי.

באיזה שלב התחלתי להתייחס לעצמי כסופר?
גם עכשיו איני מגדיר עצמי כסופר. זו דרגה ומעלה ששייכת לאלה שהפליאו בחוויה שיצרו אצל
הקוראים. אני מגדיר עצמי "כותב".
יום כתיבה טיפוסי
נפלא בעיני תאורו של עמוס עוז את עצמו כ-SHOP KEEPER, כלומר מוכר בחנות. תאר את יום
עבודתו בכתיבה, כשהוא פותח את חנותו בתשע בבוקר, בכך שהוא מתיישב ליד שולחן הכתיבה
ומנסה לכתוב. לעיתים אין קונה, ושום דבר משמעותי לא נוצר. ולעיתים הכתיבה היא בשטף ונפלאה.
אבל הוא ממושמע ומשתדל להתרכז ולהתמקד. לצערי אינני כזה, אבל כשאני יושב לכתוב, אם על
סיפור וחוויה שכבר הגדרתי או מתחיל בכתיבת רצף על כל דבר, לעיתים נוצרת יצירה. לעיתים אני
מתמקד בשיפור סיפור שכתבתי מזמן. עם חלוף כמה שנים, אני מוסיף ומשפר ומדייק, ומקצר לפי
העניין.
איפה אתה כותב? תאר לנו את סביבת העבודה שלך. תיאור המקום והאווירה שבה מתבצע
תהליך הכתיבה.
סדנאות הכתיבה היוו כר פורה להתחלות סיפורים, בשל נושאים ורעיונות שנדונו בהם. כתבתי שם
ואחר כך המשכתי בבית. כותב על המחשב הנייד שלי, גם עכשיו, מרוכז כשאין מפריע.
מקורות השראה
מקורות ההשראה הם חיי. כל יום הוא עולם בפני עצמו, ואם מתמקדים בפרטים שבהם אנו מבחינים
באותו יום, אפשר לפתח כל נושא ורגש. כשמספרים על חוויה וזיכרון, גם אם מוסיפים כיד הדימיון
והיצירתיות, אין ספק שכאשר זה נעשה מקרוב, הפרטים המדויקים רבים ומוסיפים כח להזדהותו של
הקורא עם העולם המתואר. והחיים, אנו עוברים בהם בכל רגע פרטים אנושיים עמוקים, הטבועים
במודעות המחשבתית, במגעים הבין אישיים, וברגשות.

מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב? שאלות אלו עוסקות במחסומים ובאתגרים שמלווים
את תהליך הכתיבה.
להתחיל לכתוב… צריך לשבת ולהתחיל בכתיבה. ההרגל להתחיל ב"כתיבת רצף" של כמה דקות על
כל דבר העולה על דעתך, הוא נפלא. כשאני מתחיל, אני יכול להמשיך, ואז לעבור לסיפור או המשך
הספר ולכתוב עוד. מקשים עלי ההפרעות. אלו מאד סובייקטיביות. כל דבר מפריע. גם מוסיקת רקע
מבחוץ, או טלפון וווטסאפ כמובן. וכושר הריכוז שלי הוא מוגבל.

האם הכתיבה שלך מתחילה מהדמויות או מהעלילה, ואיך אתה מפתח הלאה?
יש לי רעיון לעלילה, לסיפור. ואז אני מתחיל בתאור מקום, מצב או דמות. הדמות ולעיתים כמה מהן,
משתלבות בסיפור, ואז חוזרים לעיתים אחורה בהסבר רקע לדמות המתוארת, שהביאה לתחילה
העלילה.

איך אתה יודע שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?
יש רגש שתמיד מלווה אותי. שהטקסט אף פעם אינו מוכן. כמה שאעבור עליו ואתקן, ואשדרג, ואוסיף
רגש ופרטים, ותאור , ותיקון התיאור כדי שיהיה יותר מובן. תמיד ארגיש שהטקסט לא מוכן. בשלב
מסוים מגיע המצב שצריך להעביר הלאה, ואני מעביר אותו כמו שהוא , אבל בתחושה שהוא לא
הושלם.

אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?
קשה לומר שלקחתי סיכונים. אין הדבר דומה לסיכונים עסקיים, או החלטות אישיות בחיים, או
במלחמה. יותר אפשר לומר שמה שהשתלם זו ההתמדה. ההתמדה למרות הסיבוכים. סיבוכים גם
בכתיבה עצמה, גם בתקופות היובש של הכתיבה שלאחריהן חזרתי לכתוב. גם בכתיבת סוגי סיפורים
וחוויה שונים: של פעולה, של זכרון רחוק, של דימיון וחלום, של מציאות אחרת. הכל השתלם בכך
שהיו הרבה סיפורים מהם אפשר היה למיין לספר הראשון.

מהם החלקים שאתה הכי אוהב והכי פחות אוהב בתהליך הוצאת ספר לאור?
בהוצאה לאור של הספר הראשון היו שלבים רבים ותהליכים שלא הייתי מודע שהם כה בעייתיים, כה
ארוכים, כה מסובכים. החל מהעבודה עם עורך. בספר שלי היה מנחה סדנאות כתיבה בהם
השתתפתי, יקיר בן משה, שתמך סייע ועודד אותי להמשיך לכתוב את הסיפורים שרציתי לערום
בכמה נושאים. מהם בחר והמליץ לי על אלה המתאימים לספר, וגם את חלוקתם לארבעת "העונות"
על פי הרעיון שאיתו כתבתי את הסיפורים: של זכרונות משפחה וילדות, של המלחמות והצבא, של
המשפחה, ושל חוויות החיים של התמודדויות עסקיות והרפתקאות בעולם. וגם את הדימיון
והחלומות.
אחר כך באה העריכה הספרותית העמוקה עם עורכת מנוסה שכמובן סייעה לשדרג את הסיפורים,
להוסיף את החסר, הלא מובן, את העלילה וכמובן את הרגש.
ההוצאה לאור עצמה לוותה בהמון התלבטויות שהיו בבחירה ההוצאה לאור, וכיוון שיש הוצאות רבות
לאור, והתנאים למיניהם שונים, תהליך הלמידה אינו פשוט. בתוך התהליך היו הרבה החלטות
שלעיתים היו קשות, של עיצוב עטיפה והקדמה, ואיורים. החלטות כספיות של איזה נייר, וצבע וכמות.
ובסוף גם ההפצה. אני בחרתי באתר "עברית", גם למכירה דיגיטלית וגם של הספרים המודפסים.
היה לי קושי להחליט על סיפורים שיהיו כלולים בספר. ויכוחים עם העורכת שהיא מנוסה וסמכותית
ועם זאת קשובה ורגישה, על השינויים והעריכה של הסיפורים.

והיה מעייף ומייגע לשנות תיאורים שידעתי שהיא צודקת , אבל קשה לממש. לעיתים היה לי ממש
בלוק כתיבתי. חששתי שהתהליך ייתקע. שיקרה לי משהו בחיי שימנע את סיום העניין.
התהליך מאז שגיבשתי את הרצון להפיק את הספר ועד שמומש לקח כמה שנים. הרבה יותר מאשר
צפיתי. הספר השני יהיה הרבה יותר קל. אני בטוח.

אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
שלושה ספרים השפיעו על הכתיבה שלי, ועל האופן שבו נכתב הספר שלי "עונות חיים ומלחמה":
 אופן הכתיבה הנפלא של יעקב שבתאי, שאני לעיתים מנסה באופן מגושם למדי לחקות
אותה, את הזרימה הבלתי פוסקת של תאור העלילה, כסיפור ללא ניקוד, ללא פיסוק ונקודה.
כתיבה מופלאה וגאונית כמו של ספרו "זכרון דברים".
 הספרים של אליס מונרו, הסופרת הקנדית, זוכת פרס נובל לספרות, שסיפוריה הקצרים הם
נר לרגליי של הז'אנר הזה של תיאורים והעלילה מהחיים, שתמיד מבוססת על חיים אמיתיים
עם יופי מפורט של הדמויות ותחושותיהם.
 והספר הנפלא של נורית גרץ "על דעת עצמו" על בעלה רב הזכויות, שכתבה לא כביוגרפיה,
אלה בארבעה פרקי חיים עליו, בלשון נפלאה. אימצתי את הגישה של חוויות חיים בארבע
עונות לספר שליץ

שימוש במדיה החברתית כסופר
אני עדיין לא עושה שימוש ככותב במדיה חברתית. אולי לפעמים ממואר או שניים בקצרה בפייסבוק
שימשו לי השראה לסיפור. אני ער לכך שהשימוש במדיה החברתית עשוי להיות נפלא.
אילו תגובות אתה מקבל מהקוראים?
התגובות מקוראים הן מופלאות ומפתיעות. החל מאלה "הנעלמים", אלה שקיבלו או קנו את הספר,
אבל לא שמעתי מהם דבר, למרות שנפגשתי איתם בעיתוי אחר. הבאים הם אלה "המשבחים",
שמחמיאים על הספר, אבל אני בהסתייגותי הרגשית, חש שאין בכך משהו קונקרטי. לא פרט
המתייחס לספר עצמו. ועל כן, אני מודה להם, אבל לא מתרשם. אחר כך יש אלה, המתייחסים בעניין
למסופר ולחוויה, אבל הם בתחילתו. לעיתים אפילו קראו כמה וכמה סיפורים. אבל הם יסודיים או
איטיים ולא דילגו להמשך. ובסוף יש את הנפלאים, שאפילו רק עבורם הייתה שווה כל הטירחה: אלה
שביקשו לדבר איתי ולפרט את ההנאה בסיפורים מסויימים, את הביקורת על דברים, ושואלים שאלות
מאד טובות ומעניינות, שגורמות לי לחשוב ולדון איתם על ארוע, וחוויות המלחמה, וזכרונות אבא
והמשפחה.
גם הנשיא יצחק הרצוג קיבל העתק, וכנראה בשל הולדתי במקביל להקמת המדינה, והחוויות במקביל
לאירועים שחלפו מאז, התעניין ונקבעה לי פגישה שבו אקבל גם ממנו תגובה.

עבודה על פרויקטים אתה עובד בו זמנית?
אני כותב סיפורים קצרים. ולכן מדי פעם מוסיף סיפור שאולי ימויין לספר הבא. אבל בתקופה
האחרונה הייתה מלחמה והמוזה שתקה, וגם תהליך ההפקה היה מתיש וארוך.

מה אתה עושה כשאתה לא כותב?

בחיי הייתי איש עסקים. היה לי סיפוק רב כמהנדס ואחר כך כחשב ואיש כספים תעשייתי, ויזם ושותף
בהיי טק ממוחשב גם בארץ וגם בארה"ב. היו הרבה רגעים מרתקים, ולא רק הצלחות. גם תסכולים
וכשלונות. גם מעברים ושינויים. וגם הפעילות הציבורית שעל אחת מהן אני מספר בספר על שינוי
מצב התקשורת והטלפונים בישראל. והיו גם הנסיעות והחוויות והדברים הלא צפויים במקומות שונים
ומשונים בעולם. חשוב לא לפחד. אבל כמו הרבה דברים בחיינו, זה לא בידינו.
על מה אתה עובד עכשיו?
אחרי ההפצה לכל המעוניינים , ולקוראים שיתעניינו בז'אנר . אחרי ההשקה בבית מאניה, בחצר בית
ביאליק ב-17 במאי.