close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • נעים להכיר, לי-אור אמיר

    שי מרקוביץ' | נעים להכיר | התפרסם ב - 12.03.18

    לדברי לי-אור אמיר, מחברת הספר "להתראות אללה" שיצא בימים אלה, חלק גדול מהעלילה הבלתי תיאמן שלו התרחש במציאות

    אריאל, חיילת צעירה, מגיעה לשרת בגדוד חי"ר בשטחים. במהלך השירות היא מגלה, להפתעתה, שבעל כורחה, מבלי שידעה זאת, היא גוייסה ליחידת מסתערבים סודית, הפועלת בגדוד. מסכימה או לא מסכימה – כבר מאוחר מִדי לסרב. משימתה היא להתקרב, יחד עם קצין נוסף מיחידתה, בזהות בדויה, כמובן, אל מפקדם הצעיר והכריזמטי של לוחמי החמאס המקומיים. אסור לדבר מילה בעברית, אסור לחשוב בעברית, אסור לחלום בעברית. אריאל הופכת לג'יהאן וכמעט ושוכחת שהיתה פעם מישהי אחרת.

    המצב הקיצוני בו נמצאים השניים מייצר קשר ארוטי ביניהם, ובמקביל גם יחסיהם עם מפקד החמאס הולכים ומסתבכים. השעון מתקתק לקראת פעולה שתגבה קורבנות רבים ולקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת בין זהויות. אריאל יודעת שעליה לעשות משהו אך היא חסרת אונים אל מול המציאות שנכפתה עליה.

    עלילת רומן הבכורה של לי-אור אמיר "להתראות אללה", שיצא בחודש שעבר בהוצאת "כנרת זמורה ביתן", בדיונית, אך מבוססת על אירועים אמיתיים שחוותה אמיר בעת שירותה בצה"ל בשטחים. מי שהלקסיקון של צה"ל (חזל"ש, אחמ"ש וכן הלאה) עושים לו את זה, בהחלט עשוי ליהנות ממנו.

    לא מעכלת

    אמיר (30) נולדה בחיפה, את השירות בצה"ל עשתה ביהודה ושומרון. לאחר שהשתחררה יצאה לטיול ארוך באנגליה, בארה"ב ובדרום אמריקה. במהלך הטיול נולד הרעיון לכתוב ספר על השירות הצבאי שלה. היא כתבה את רובו בעת לימודי המזרחנות שלה באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודים באוניברסיטה היא למדה חשבונאות, וזה המקצוע שבו היא עוסקת היום. במקביל היא ממשיכה ללמוד ערבית מדוברת.

    כילדה או כנערה רצית להיות סופרת?

    אמיר: "כילדה וכנערה פשוט כתבתי. אחד הזיכרונות הראשונים שלי מעצמי הוא שאני ואבא שלי יושבים מול מסך המחשב ומקלידים סיפור קטן על אריק ובנץ שמכינים מיץ תפוזים.

    מאוחר יותר, כשהתחלתי לכתוב סיפורים ארוכים, שיתפתי בכך מעט מאוד אנשים, כי ידעתי שהסיפורים האלה חושפים מה מעסיק אותי ועל מה אני חולמת. השקעתי הרבה זמן ומחשבה בכתיבה, אבל אף אחד מהסיפורים האלה לא היה מספיק בשל. רק כשסיימתי לכתוב את 'להתראות אללה' הרגשתי שזה משהו אחר. הבנתי שזה סיפור חשוב שכתוב היטב ושאני חייבת לפחות לנסות לעניין בו הוצאות ספרים גדולות. עד עכשיו אני לא מעכלת ש'כינרת זמורה ביתן' החליטו להמר עליי."

    ועכשיו את סופרת לכל דבר.

    "התואר 'סופרת' נשמע לי יומרני מדי. אני מעדיפה 'כותבת' או 'מחברת'."

    איך היית מגדירה את החוויה הצבאית שלך?

    "יש לי רגשות מעורבים כלפי התקופה הזו. מצד אחד, חוויית השירות ביו"ש היא מיוחדת ופוקחת עיניים. אהבתי את הנופים, אהבתי את ההרגשה להיות בלב העשייה, וגם להיות מודעת למה שמתרחש באזור, שרוב הישראלים תופסים – ובצדק – כפלנטה אחרת. היו רגעים של כיף והיו חיילים ומפקדים שמאוד הערכתי. מצד שני, הייתי בקונפליקט מאוד גדול עם המערכת, ולא תמיד התאמתי לסביבה שלי. שני צידי המטבע מוצאים את ביטויים בספר, וכל מי שהיה פעם חייל, יזדהה איתם."

    כמה מהמסופר בספר הוא אמת וכמה דמיון?

    "במקור תכננתי לכתוב 'ספר צבא רגיל,' ומכאן הרבה מאוד מהטקסט הוא מציאות כפי שזכרתי אותה, על כל גווניה-  השיעמום והעייפות, ההמתנה הדרוכה שיקרה משהו, האקשן ותחושת הסכנה שיכולה לפגוש אותך במבצע במחנה פליטים או ברכב בדרך הביתה, והתסכול מכל מיני מצבים מעוותים שכחייל אתה מרגיש כי אין בידך שום יכולת לשנות אותם.

    לוחמים שקראו את הספר, אמרו שהוא מאוד נאמן למציאות. זה לא מפתיע אותי מכיוון שחייתי בעצמי את המציאות הזו. אמנם גיבורת הספר היא חיילת, אבל גברים רבים מאוד  מתחברים אליו בגלל הזרקור המופנה כלפי החוויה של הלוחם.

    "הכיוון הבדיוני שהספר תפס הוא בהשראת אירוע אמיתי שהתרחש בשנת 2007. בזמנו, כשהתרחש, הוא נשמע לי בדיוני בעצמו."

    ולאן ממשיכה אריאל לאחר שחרורה מהצבא?

    "התשובה לכך תתגלה בעמוד האחרון של הספר."

     

    שי מרקוביץ'

    עורך ומתרגם, אחרי עשרים שנה בקירוב בתפקידי כתיבה ועריכה שונים בקבוצת "ידיעות אחרונות", מרחיב כיום מעגלים חדשים.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 5
    • 2

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    גם הנחש כאן

    שי מרקוביץ'
    סוכנות הידיעות "אינטרפקס" מוסרת כי בשווייץ נמצאו איורים שצייר אנטואן דה...

    שִׂיחַ

    שושנה קרבסי
    בָּתֵּינוּ הַמְּבֻטָּנִים, אַבְנֵיהֶם וַדַּאי נֻפְּצוּ מִסַּלְעֵי אֵיתָן לִהְיוֹת לָנוּ לְאַבְנֵי בִּנְיָן....

    רק במיטה אצל סבתא

    נעמי לבנון-קשת
    בַּמִּטָּה אֵצֶל סָבְתָא נִרְדָּמִים הֲכִי טוֹב בַּמִּטָּה אֵצֶל סָבְתָא יְשֵׁנִים הֲכִי...
    דילוג לתוכן