באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שיש לך את זה?

התחלתי לכתוב בגיל שמונה עשרה ולמרות שכתבתי ומיד הייתי מרוצה מעובדת הכתיבה לקח כמה שנים עד שפרסמתי משהו כתוב בעיתון ואחר כך בספר. מבחינתי רגע תחילת הכתיבה הוא רגע של גילוי המודעות לעצמך.

בילדותך, רצית להיות אמן, סופר?

רציתי והאמנתי שאני כבר אמן. הייתי בטוח בזה שאני צייר לחלוטין ולא היו לי שום ספקות לגבי כך. רציתי גם להיות סופר וחשבתי שזהו חלק אינטגראלי מלהיות צייר. הפרדה שקיימת בראשם של הרבה אנשים מסוג 'צייר אינו אדם שמוציא ספרים כתובים' לא הייתה חלק ממילון המונחים שלי כלל. הייתי בטוח לחלוטין ביכולתי לכתוב סיפורים, דמויי חלום, באופן שירי בהשפעת הסוריאליזם, ורציתי לפרסם את כתיבתי כמו שחשבתי שכל צייר צריך לעשות. הַכרַתי בצד ספרותי נפרד אצלי מהיותי צייר הגיעה מאוחר יותר ולקחה זמן, ועד היום הַבנתי את התחומים כוללת בתוכה את הבנת הקשר ביניהם והפרדות שקיימות ביניהם.

אתה מחובר לילדותך בכתיבתך?

כן, אבל זהו צד שהייתי רוצה לגלות עוד יותר במהלך הזמן. מי יודע אם זה יצא לפועל, בוודאי באופן מעניין ואולי דרך רצונות שבחלומות או בשעת הרהור בכוונות שטרם התגלו באופן מפורש.

באיזה עיניים אתה רואה היום את שיריך/כתביך הראשונים?

הם מלאים בפנטזיה ובהחלטיות ולקח זמן עד שקיבלו אחידות שאני מבקש מטקסט. חשיבותם רבה בשבילי בגילוי כוונות ראשוניות טרם התערבות גורמים רבים שהובילו אותי להתפתחויות, שלא צפיתי מראש, בגילאי שמונה עשרה ועשרים. בכל מקרה, ככל שהרוח קרובה יותר לתחילת הדרך כך הכוונות נכונות יותר.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה שלך?

כתיבתי פורצת מרצוני להכיר היכרות עומק עם עצמי והצורך שלי בעיון בדברים שנכתבו לפני ובעיכול מחדש שלהם בצורה כמה שיותר נכונה לי, כתיבה עושה שימוש בחומרים קיימים, אך גם מייצרת חומרים חדשים בטקסטים שממלאים עולם, שנבנה על ידי מחברם ומתחבר בהדרגה ככל שהדברים מצטרפים ונערמים בסדר אופקי או אנכי.

האם אתה מסוגל לא לכתוב?

תקופה עם מודעות לכתיבה ובלעדיה לגיטימית לחלוטין אבל יש לי נטייה לתפוס עצמי כאדם עושה, ולכן בהיעדר כתיבה אדמיין פעולות שאינן כתיבה כסוג של כתיבה. הרי ברור מאליו, לי, לפחות, שדיבור הוא סוג של כתיבה או לפחות מושפע השפעה עזה מכתיבה, וגם קריאה וציור קשורים בכתיבה ובכמה שפות. הבדלים בין המילים שמצביעות על ציור ועל כתיבה כמעט ואינן קיימות, למשל, ברוסית ובספרדית, ובכל אופן קשה לי להיות חסר מעש. אני אדם עושה ופעיל ויש לי הרבה אסטרטגיות של עשייה וצבירת חומרים.

איפה אתה כותב?

אני כותב ליד שולחן המחשב או בשולחנות אחרים. כתיבה חייבת להתבצע במקומות קבועים כדי להיות נטועה בהרגלי היום יומיות, ודרושה מידה מסוימת של יציבות בכל סוג של כתיבה, ובכל ענף של כתיבה שהתנסיתי בו. גם כתיבה מחוץ לחדר מקובלת עלי אבל אז נוצר סוג שונה מעט של כתיבה, או לפחות כך אני מרגיש כיום, בשעת מענה על שאלה זו. מיקום הכתיבה קובע את אופי כתיבת הטקסט ובפעמים מסוימות גם את האופי שלו.

מי השפיעו על כתיבתך? אישיותך?

הוריי שהם גם מוריי, חבריי, ואחותי, גיבורי מתולדות האמנות והספרות, ודגמי חיקוי שרחוקים ממני. יצירות אמנות ופילוסופיה ומנגנונים שקיימים כדי לחיות את החיים, כמו בריכות והים, פרקים וגני ילדים, בתי ספר וגורמי השכלה גבוהה שאני אוהב ונהנה מקיומם. מוזיאונים וגלריות, הרצאות ומסעותיי עם עצמי.

מאיזה סגנון כתיבה אתה מנסה להתרחק?

כתיבה בלתי מובנת לחלוטין היא כתיבה שאני מנסה להימנע ממנה. על הדברים להיות מובנים גם בשעת שימוש במושגים מסובכים ואפילו בשעת שימוש במילים שמקורן בלטינית או בשפות אחרות שאינן עברית. אינני רוצה להציג טקסט שאף אדם אינו מסוגל לקרוא. חשוב לי להשתמש לרוב במילים שמישות בשפה יומיומית, ולהשתמש במושגים מסובכים רק כשהם מקיפים טקסט או תחום באופן מסוים. חשוב להשתמש בחומרי מציאות בכתיבה ובדיבור, ולא לפתח עולם סגור בפני עצמו, שאינו נפתח בפני מציאות שאפשר לחיות אותה, ולו בחלומות או בעולם מקצועי לחלוטין, וגם אז עם קשר לחיים.

מה בולם או מרחיק אותך מכתיבה?

עייפות ועומס יכולים לגרום לי לרצון להיעצר רגע אבל מהר מאוד אני מוצא את עצמי בקרבתם של טקסטים ופרסומים. לעולם הטקסט יש נטייה לחבר אדם למקורות העניין שלו, והוא מוסיף עניין בחיי אדם, ונותנים להם טעם שמשתנה לפי אופי העניין. בגדול אינני מוצא גורמים שמפרידים אותי לחלוטין מטקסטים, וכיום ביכולתי להגיע לכל סוג חומר כתוב, שהייתי רוצה לעיין בו במהלך זמן קצר מאוד ובמהירות מספיקה לחלוטין. אין חיוב כמובן בקריאת טקסטים לצורך ייצור של כאלה, קריאה רק מוסיפה לרב ממדיות שבהבנה בידע ובאמנות, במהויות וברגשות, בידע טכני, במסורות, בדת, בעברה של האנושות ובכל דבר שמופיע בטקסט.

האם אתה משתף אחרים בטקסט לפני הפרסום?

כן, לעתים מקריא אותם או נותן לקריאה וגם יוצא לי לדבר על דברים שמופיעים בכתיבה שלי ולבדוק אותם בדיקה שהיא תהליך מרתק בפני עצמו. על הדברים להתגלות אחרי שנשמרו אצלי ולא להיפלט מיד אלא להיחשב קודם. גם לפליטות קולמוס או מקלדת יש מקום והן מהוות גילוי של כוונות מעניינות ומחשבות, שלעתים מרתקות מאוד בפני עצמן. שלב מכריע בשיתוף טקסט הוא פרסומו. כשטקסט מתפרסם מתגלות תכונותיו באופן מעניין שלא הייתה לי תמיד מודעות מלאה אליו לפני הפרסום והקריאה.

מה אתה עושה חוץ מלכתוב?

חי את החיים ועושה ציורים ופסלים. נפגש עם חברים והולך לסרטים ולתערוכות, קורא ונפגש עם המשפחה. בלי פעילויות שמגיעות ישירות מהחיים אין לאמנות חומר וגם למאמרים. לחיים יש עדיפות על כמעט כל דבר שקורה באמנות, ואסור לבלבל בין החיים לאמנות.

במה אתה עסוק עכשיו?

במחקר וביצירת עבודות חדשות, בחינת חומרים והעמקה היא חלק אינטגראלי מהיצירה שלי וכל דבר שאני עושה מוסיף למי שאני כיוצר וכאדם, אפילו דברים שנתפסים כחוויות פחות נעימות. חיי הם מסע מרתק ומהנה ואני רוצה להפיק מהם את המיטב, ואני יודע כיום שהעמקה והתייחסות גם לדברים שטחיים – שניהם חלק אינטגראלי ממהות חייו של כל אדם שרוצה ליהנות בחייו מדברים, שיש להם זמן משך ארוך, ושיכולים להחזיק אדם כמוני בעל עניין בכל דבר.

איזה סוד על כתיבה היית מגלה לעצמך?

כיצד ליצור סוג חדש לחלוטין של כתיבה. משהו שממש יוצר תחום משל עצמו על כתיבה ומגלה סוג חדש של מחשבות שלא הופיעו קודם בטקסט, אבל מגלים דברים משמעותיים על תודעת האדם ואופן חשיבתו וחוויותיו. לכתיבה כזאת ודאי היו מאפיינים צורניים משל עצמה ונושאים ייחודיים.

מה לדעתך צריך בשביל לכתוב?

זמן ורצון לשתף במחשבותיך ולגלות לעצמך את אשר אתה חושב בלי לפחד לצלול לעומקי חוויות וחשיבה. חוסר פחד לגלות את מחשבותיך ויכולת להבין את עצמך טוב יותר בדרכים שלפעמים הן בלתי צפויות. יכולת הבנה בשפה, יכולת תחבירית, עניין ודמיון מפותח. עיניים, ידיים, לב וראש, שכל ורגשות אמפתיה, ויכולת לעמוד מול עצמך ומול ארסנל של דברים שכבר נעשו בעבר, וכמובן מודעות להווה, שבעתיד נשאיר מאחורינו, פרט למה שיישאר רלוונטי ולא הכל יראה לנו רלוונטי באותה מידה, מכיוון שטקסטים גם מתיישנים מכיוון שהשפה מתחדשת כל הזמן ולכן כתיבה היא גם מעקב אחרי התפתחות השפה.

טל סלוצקר