איריס שפירא ילון, משוררת המגיעה מהעולם העסקי, דירקטורית בחברות ופעילה חברתית בעמותות. נשמה סקרנית מגבעתיים, המטיילת בין עולמות הנפש, החומר והרוח.  בהשכלתה רו"ח וכלכלנית. החלה לכתוב בקיץ 2021. שיריה הוצגו בביאנלה בוונציה 2022, בתערוכות אמנות בארץ ובפרויקטים בינלאומיים, פורסמו באנתולוגיות, במוסף הספרות בעיתון הארץ, בביטאוני שירה, ברשת ובתוכניות רדיו.  ספר הביכורים שלה 'כל שלמדתי, למחוק – זר פראי' יצא לאור  ב-2023, בעריכת טל איפרגן, (הוצאה עצמית). ספר שני בכתובים.

למה את כותבת? מאיזה מקום פורצת הכתיבה?

אני כותבת כי השירים הנובעים ממני מבקשים להשמיע קולם. השירים מלמדים אותי על עצמי ועל העולם, דרך הכתיבה אני מעכלת ומעבדת חוויות חיים, מקבלת בהירות ושואפת כוח להמשיך לחלום ולהאמין. הכתיבה היא ריפוי דרך ביטוי. לעתים יש לי הרגשה שהכתיבה נובעת ממקום עמוק שיודע כנראה, יותר ממני.  

באיזה גיל התחלת לכתוב? מתי הרגשת שאת יודעת לכתוב?

בעשור האחרון כתבתי מאמרי דעה בעתונות כלכלית. בצעירותי כתבתי טיוטת ספר מסע, שלחתי להוצאות, נעניתי בשלילה ועזבתי.  עד הרגע המכונן בו פרצה ממני שירה, ככה פתאום באמצע החיים, בקיץ 2021.

מאז – יצאו ממני בשטף מאות שירים. תוך חודשיים מהשיר הראשון, כבר בער בדמי להוציא ספר, שראיתי את מבנהו והתמה שלו בעיני רוחי. התחלתי לפרסם ברשת ובכתבי עת, זכיתי לגעת באנשים וקיבלתי פידבקים מרגשים.

באיזה שלב התחלת להתייחס לעצמך כסופרת/משוררת?

עד 2021, לא דמיינתי בשום דרך שאכתוב אי פעם שירה ולא יצא ממני ולו שיר אחד, פרט לברכות יום הולדת בחרוזים. משנת 2022 לאחר ששירים שלי כבר פורסמו במדיות שונות ואף הגיעו לביאנלה לאמנות בוונציה, התחלתי להתייחס לעצמי כמשוררת בתחילת דרכה. חיפשתי עורכת לעבוד איתה. תחילה הגעתי לשז עוז, שלימדה אותי שעה בשבוע בזום, על מיטב המלים במיטב סדרן, ושלחה אותי למחוק את שכתבתי ולכתוב מחדש, חשופה. אח"כ הגעתי לטל איפרגן, להמשך עבודה על ליטוש שיריי, שהמשיכו לנבוע, בפגישות פנים אל פנים, והיא זו שערכה את ספרי 'כל שלמדתי, למחוק – זר פראי. משתי הנשים היוצרות המוכשרות האלה, שליוו אותו, למדתי המון ואני מוקירה להן תודה גדולה.

קחי אותנו ביד ליום כתיבה טיפוסי שלך.

כל יום הוא הזדמנות וכל דבר הוא כפתור הפעלה. משפט שאני שומעת, מחשבה חולפת, ארוע שקרה, שיעור פילאטיס. אני פשוט מלקטת רגעים קטנים בחיים ומבקשת לשהות בהם בנוכחות מלאה. לפתוח חריר לעולמות הרגש והחושים, לתת להם תוקף וביטוי מזוקק, במלים. לרוב, כותבת בטלפון היכן שאני נמצאת באותו הרגע. בסלון, במיטה, בהמתנה בתור, בטבע או במהלך הקשבה לזום על דברים אחרים.

מה או מי גורם לך השראה?

מערכות יחסים מעוררות בי השראה, עם אנשים אחרים, עם עצמי, עם הרוח, עם הטבע והעולם. השירים הם תוצר מסע אישי רב שנים, בהן אני מטיילת בעולמות הנפש, החומר, הגוף והרוח – מתבוננת על עצמי בפניי השונות והמשתנות: כרעיה, כאם, כאישה וכנשמה סקרנית רגישה צומחת בתוך גוף.

מה בולם אותך? מה מקשה עליך לכתוב?

מקשה עלי לכתוב בעיקר אילוצי זמן. זכיתי שהנביעה ממני נמשכת, כמעט כל יום יוצא ממני שיר. יש שירים שמפריעים לי לישון, כי הם רוצים לצאת. בהתחלה הייתי קמה באמצע הלילה ורושמת. היום, אני שמה להם גבול. גם אם יאבדו בלילה, יבואו אחרים ביום.

איך את בונה את השירים שלך? האם את כותבת במכה אחת/כמה איטרציות?

השירים באים לי בקלות, כפי שכתבתי בשיר 'אני מתחילה מהסוף' שפורסם במוסף הספרות בעיתון הארץ (חלום שהתגשם!). אני אכן "משפריצה שירים כמו עיטוש" ואחר כך מלטשת אותם. בעיקר, לא עברתי המסלול הרגיל של סדנאות כתיבה ולא קראתי משוררים רבים, משהו בי רוצה להישאר פראי וטבעי. אך בזכות העורכות שזכיתי לעבוד איתן על הספר, למדתי (ועדיין לומדת) להשיל את המיותר, לזקק ולדייק. להביא משהו ייחודי שלי.

איך את יודעת שטקסט מוכן? שכתב היד יוצא ממך לדרכו?

קצת כמו אחרי לידה. כששיר יוצא ממני, אני מביטה בו, ברך הנולד ולא מאמינה שהדבר הזה יצא ממני. כשאני ניגשת לכתיבה, יש לי בראש שורה או רעיון, לא יותר. והדבר שיוצא ומתגבש לשיר תוך זמן קצר יחסית, מרגש ומפתיע אותי כל פעם מחדש. אני מלטפת את עורו, לשה את בשרו, כלומר: מורידה משפט, משנה מילים, מנסה לקשט בחריזה ומצלול. לרוב, מה שיוצא בשעת הכתיבה הראשונה, קרוב למה שאגיש בסוף לעריכה. עריכה מקצועית תמשיך ותגזום קצוות מיותרים, שלא הצלחתי בעצמי. עם הזמן, למדתי להיפרד ממלים.

"כל שלמדתי, למחוק" – שם הספר מבטא כמיהה ואמונה בהתפתחות וריפוי – ע"י מחיקת המיותר, ומסכם את התהליך האישי שעברתי (ועדיין עוברת) בכתיבה ובחיים. השם שהיה לי בראש בתחילה 'זר פראי' , הפך לכותרת משנה.

אילו סיכונים לקחת בכתיבה שלך שהשתלמו בסופו של דבר?

הוי! קפצתי הרחק אל מעבר לאזור הנוחות, כאשת קריירה בכירה בעולם עסקי גברי. לצאת בספר המלווה בחשיפה אישית דרך שירים, לספק הצצה לעולמי הנשי הפנימי האינטימי, בכנות ובפתיחות הלב.

יש רגעים שבא לי להתחבא מתחת לשולחן, כשאנשים זרים מחטטים בתוך המקומות העדינים שלי. ויש רגעים שאני מתפוצצת מגאווה ושמחה על הדרך שעברתי, על הבשלות להצהיר ברשות הרבים – 'זו אני, על כל חלקיי', מלווה ברצון לחלוק מהתובנות שליקטתי במסעי, עם אחרים. לתת תוקף לרגשות ותחושות, לעורר אמונה בטוב. הרגעים מהסוג השני, שווים את מחיר החשיפה.

מהם חלקים שאת הכי אוהבת והכי פחות אוהבת בתהליך הוצאת ספר לאור?

הכתיבה ופרסום השירים, השמעת קולי החשוף בעולם – השפיעו עליי לטובה. חיזקו את הבטחון העצמי, אני נהנית להופיע על במות ולהשתתף בתערוכות אמנות עם השירים שלי מודפסים על מדיות שונות.

ערכתי לספר השקה חגיגית בתיאטרון יפו לפני המלחמה, ונהניתי מאוד. השקה נוספת בחסות ספריות עיריית גבעתיים, נדחתה בשל המלחמה, והתקיימה. בכל אחת מההשקות השתתפו נציגים מוכרים מעולם האמנות והשירה, והיה מרתק לשמוע אותם מדברים על הספר והשירים.

לגבי תהליך הוצאת הספר, בחרתי להוציא את ספר הביכורים בהוצאה עצמית, רציתי לבחור את בעלות המקצוע בעצמי. התהליך היה סוער ומרגש, ניסיתי לשנות כל הזמן (עד ההגעה לדפוס). עלה בי רעיון לחלק לשני ספרים, שבוע לפני הדפסה, שבסוף ויתרתי עליו. סביר להניח שיכלתי לצמצם בכמות השירים בספר, אך התקשיתי ואני שלמה עם התוצאה. ספר ביכורים הוא קצת ממואר, רציתי להביא אותי.

הספר שיצא הוא זר פואטי פראי ובו 118 פרחי שיר בנושאים שונים, בחמישה שערים מקושטים באמנות. ציורים של אמן ארמני שחי בלוס אנג'לס אליו הגעתי בשיטוט ברשת. אך הספר כולו הוא שיר אהבה אחד גדול למערכות יחסים.

כל עותק שיוצא ממני לבית חדש מרגש אותי.  אני משערת שהספר הבא יהיה שונה, אין לי עדיין מושג איך יראה התינוק הזה. בינתיים אני אוספת שירים.

אילו ספרים או סופרים השפיעו הכי הרבה על הכתיבה שלך?
לא הספקתי להעמיק ולקרוא משוררים רבים ואני מתרגשת לקראת מה שיש לי עוד לגלות. יש לי פינה חמה בלב לזלדה, ליהודה עמיחי, לרוני סומק, לויסלבה שימבורסקה, לג'לאל א דין רומי, לאלי אליהו, לרחלי ראובן ולמאיר אריאל.

האם ואיך את עושה שימוש כסופרת במדיה החברתית?
אני פעילה מאוד ברשת החברתית. לוקחת ממנה את הטוב והמחבר, בפייסבוק נחשפתי לקבוצות ואנשים מעולם השירה ועולמות תוכן אחרים הקרובים ללבי, שלא הייתי מכירה בדרך אחרת ואני מודה על כך. אני מעלה שירים בתדירות גבוהה, בפיד האישי ובקבוצות פייסבוק. לאחרונה מגששת גם באינסטגרם. אנשים רבים שהיו זרים לפני הכתיבה, הפכו לקרובים מתוך העניין המשותף.

אילו תגובות את מקבלת מקוראים?

אני מקבלת תגובות מאנשים שהתחברו לשירים ולספר, ומתרגשת מאוד ששיריי פורשים כנפיים ומגיעים למקומות ואנשים חדשים. למשל, גבר ששלח לי תמונה של שירי שצירף למתנת יום הולדת לאהובתו, או מנחת סדנאות שלא הכרתי, שסיפרה לי שהיא משתפת משיריי בסדנאות שהיא מעבירה, אנשים שכתבו לי בזמן המלחמה, שהשירים שלי מעניקים להם רגעי נחמה.

הקשר עם הקוראים מעניק תוקף לחיבור ורוח גבית להמשיך ולהיחשף.

מה את עושה כאשר את לא כותבת?
אני דירקטורית בחברות עסקיות ובעמותות העוסקות בקידום נשים וחינוך, רעיה ואם לשלושה ילדים מתבגרים, אוהבת ללכת ברגל, בעיקר עם חברה טובה. חובבת סיינפלד (צפיתי בסדרה כעשר פעמים), אופטימית חסרת תקנה במידת נעליים 35, המרבה לחייך ולהנות מהדרך. אישה נמרצת אוהבת אדם, מתפתחת, השואפת לתיקון עולם ואיזון האנרגיות הגבריות והנשיות בו, למען הכלל. לאחרונה, התבקשתי להקים מעגל נשים בעירי ואני מתרגשת לעשות כן.