כְּמוֹ חָתָן אֶת הַכּוֹס

שָׁאַלְתִּי בַּקָּפֶה עֲתִידוֹת
לְפִי כְּלָלֵי הַטֶּקֶס שְָׁאַלְתִּי –
כַּמָּה לְגִימוֹת נִמְהֲרוֹת רֶתַח, הִפּוּכֵי סֵפֶל,
הַקָּשׁוֹת וְהַמְתָּנוֹת.
בִּתְשׁוּבָתוֹ עוֹנֵן כִּתְמֵי בֹּץ וְקַוֵּי דָּם
שֶׁהוֹתִירוּ שְׂפָתַי הַסְּדוּקוֹת מִמֶּתַח.

לֹא חִיִּיתִי אוֹתוֹ,
אֶצְבָּעִי הִסְּתָה בְּשׁוּלָיו
טָבְלָה אֶל שְׁחוֹר חוּמוֹ
וְהֵחֵלָּה לְתַחֵחַ אֶת אַדְמָתוֹ

הִנֵּה עַלְעַל רִאשׁוֹן
וּכְבָר הַשָּׁרָשִׁים כְּמוֹ חָתָן אֶת הַכּוֹס
וְרַעֲפֵי בַּיִת שֶׁעָלוּ מִן הַדָּם.

לוּט בִּמְעִילַי

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת לְעִתִּים עַל הָהֵן שֶׁהָיוּ

אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁכָּל בֹּסֶר אַהֲבָה שֶׁחָנְטָה
וּכְבָר פָּגָה
הוֹתִירָה בִּי קַעֲקוּעַ.
מְפַחֵד לְהִוָּתֵר עֵירֹם מוּלֵךְ
כְּשֶׁמִּתּוֹכִי דְּהוּיוֹת
אוֹתִיּוֹת זָרוֹת, לְבָבוֹת מְחֹרָצִים
וּמַלְאָכִיּוֹת נוּגוֹת מַבָּע
שֶׁחָרְגוּ מִגְּבוּלָן
לִכְדֵי כְּתָמִים נְכֵי-קְלַסְתֵּר.

לוּט בִּמְעִילַי,
אֲנִי שׁוֹאֵל לְעִתִּים עַל הָהֵם שֶׁהָיוּ
וְאַתְּ שֶׁיָּדַעַתְּ לֹא לָתֵת שֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ
וְשֶׁלֹּא יֹאחֱזוּךְ הַמְּקַעְקְעִים,
פְּשׁוּטָה אֵלַי