"ברגע אחד הפחד ינשור ממך, כמו עלה נופל" (גל נתן, מתוך "הנדסת אורות")

אֲבָל עַד הָרֶגַע הַזֶּה –
מַה יִהְיֶה עָלַיִךְ?
הַדְּאָגָה אוֹרֶבֶת לָךְ
מְצַפָּה לְטוֹרְפֵךְ
עַד כְּלוֹת.

חַכִּי עַד הָרֶגַע הַזֶּה, הַמְּבֹרָךְ, שֶׁבּוֹא יָבוֹא.
אֲבָל עַד אָז –
מָה תַּעֲשִׂי?
מָה עָלַיִךְ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת בְּעִתּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה –
עִתּוֹת צַעַר וּזְוָעָה וְזָדוֹן –
מָה עָלַיִךְ לְבַקֵּשׁ לְעַצְמֵךְ
לְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵךְ
שֶׁיּוֹאִיל לְהִתְרַגֵּשׁ עָלַיִךְ,
לְהִתְמַמֵּשׁ בָּךְ?

בְּרֶגַע אֶחָד הַפַּחַד כְּבָר לֹא יֹאחַז בָּךְ עוֹד,
בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא. וּבֵינְתַיִם
כָּל כֻּלֵּךְ דְּאָגָה
צִפִּיָּה
וּתְחִנָּה עַל חַיַּיִךְ.

*
ואֲנִי זוֹכֶרֶת עוֹד:
רָאִיתִי אוֹתָךְ יָשָׁר בְּעֵינַיִם,
קִרְבַת פָּנִים אֶל פָּנִים
הִתְלַכְּדָה בֵּינֵינוּ.
גִּידִים שֶׁל יַחַד נִמְתְּחוּ.
נַפְשִׁי זַהֲרָהּ בְּקִרְבִּי.