וּבְ"שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ" אָנוּ זוֹכְרִים
לֹא אֶת הַמַּכַּבִּים אֶלָּא אֶת אַנְטִיּוֹכוֹס,
כִּי צִדּוֹ הָאַחֵר שֶׁל הַנֵּס קָשׁוּר בַּנּוֹגֵשׂ,
כְּשֵׁם שֶׁאוֹרוֹ הַדַּקִּיק שֶׁל הַנֵּר מִתְבַּהֵר
רַק בָּאֲפֵלָה שֶׁהֵטַלְנוּ בַּבַּיִת. וְכָךְ הָמָן
מִתְנוֹדֵד עַל הָעֵץ בְּפוּרִים,
עִם בָּנָיו וְעִם זֶרֶשׁ הָעַגְמוּמִית,
אֶת סְעוּדַת הַפֶּסַח חוֹצִים נְהָרוֹת שֶׁל דָּם
וּבְיוֹם כִּפּוּר אָנוּ מַעֲלִים אֶת עַצְמֵנוּ קָרְבָּן.
רַק רֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹתַר מְטֹהָר מֵאָשָׁם וּמֵהֶרֶג,
אִם אֵין מַחְשִׁיבִים אֶת גּוֹרַל הַדָּגִים, הַמְקַפְּדִים
חַיֵּיהֶם בִּמְרַק לְשַׁדָּם, בְּקַעֲרַת הַגֶּפִילְטֶע-פִישׁ.
זִכָּרוֹן מְקֻדָּד כָּזֶה, יָעִיל מֵאֵין כָּמוֹהוּ, עִם
סְמָלִים מְיֻחָדִים לְכָל צָרָה וְצוֹרֵר, טָבוּעַ בָּנוּ
בְּמִדָּה כָּזוֹ שֶׁל תֹּקֶף, שֶׁלֹּא נַגִּיעַ לְשָׁלוֹם
וְלָנֶצַח נִחְיֶה עַל הַחֶרֶב. אֲבָל עִם לֵב חַם
וְטַעַם הַלַּאטְקֶעס נִמּוֹחַ בַּפֶּה.

[מתוך 'ספר התמורה,' הוצאת שופרא לספרות יפה, 2017]

חמישה מטבעות

בַּחוּץ קַר וּמַר. קַר וּמַר בַּחוּץ.
אֲנִי לֹא רוֹצֶה דָּבָר. רַק
שֶׁיִּהְיֶה לִי קְצָת חַם. שֶׁיִּהְיֶה לִי
חַם בַּחוּץ, מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג, מִתַּחַת
לַגֶּשֶׁם הַחַד, הַפּוֹצֵעַ אוֹתִי בְּסַכִּינָיו.
אֲנִי לוֹבֵשׁ רַק בֶּגֶד מְרֻפָּט. זֶה
מַסְפִּיק לִי. פִּצְעֵי הַקֹּר שֶׁקָּרְעוּ
אֶת בְּשָׂרִי מִתַּחַת לַבֶּגֶד הִתְנַפְּחוּ
וְהֶאְדִּימוּ כְּמוֹ בּוּעוֹת כֵּהוֹת.
זֶה בְּסֵדֶר. בִּטְנִי כָּחֲשָׁה מֵרֹב רָעָב
וְצִפָּרְנֵי יָדַי, שֶׁחִטְּטוּ בְּפַחֵיכֶם אַחַר
דְּבַר מָזוֹן, כְּבָר הִשְׁחִירוּ. אֲבָל לִי
לֹא חָסֵר דָּבָר. אֲנִי עוֹמֵד עַל קַב
אֶחָד וְעַל כַּף רֶגֶל מִתַּחַת לָאוֹר
הַצִּבְעוֹנִי הַשָּׁפוּךְ מֵחַלּוֹנְכֶם, עַכְשָׁו,
שֶׁחַג, וּבְכָל חַלּוֹן חֲנֻכִּיָּה דּוֹלֶקֶת.
חַג שָׂמֵחַ לָכֶם, יְהוּדִים, אַתֶּם, שָׁרִים
אֶת שִׁירֵי הַחַג בְּתוֹךְ בָּתֵּיכֶם הַחַמִּים,
וְאוֹכְלִים לְבִיבוֹת חַמּוֹת הַיְשֵׁר מִן
הַמַּחֲבַת, וְגַם שׁוֹתִים כּוֹס תֵּה. לִי
לֹא חָסֵר דָּבָר. אֲנִי רַק אַמְשִׁיךְ
לַעֲמֹד תַּחַת חַלּוֹנְכֶם כְּמוֹ דַּחְלִיל
שֶׁל חַג, אוֹרֵחַ לֹא קָרוּא, עֵדוּת חַיָּה
שֶׁל עֹנִי וְשֶׁל חֹסֶר. לֹא
אִישׁ מִלְחָמוֹת אֲנִי כִּי אִם אִישׁ
שֶׁל חֶסֶד. גַּם אִם אֶפַּח אֶת נִשְׁמָתִי
בַּחֲצַרְכֶם אֶשְׁתַּדֵּל עַד מְאֹד לַעֲשׂוֹת
זֹאת בְּשֶׁקֶט. לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּלִי
אֲנָחָה. לְהִתְגַּלְגֵּל עַד כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר
מַהֵר אֶל תּוֹךְ תְּלוּלִית עָפָר, שֶׁעָלֶיהָ
יִתְקְעוּ יָתֵד עִם שֶׁלֶט: "אַלְמוֹנִי".

[מתוך 'ספר שירי הטארוט', הוצאת שופרא לספרות יפה, 2017]

איור: שרון וובר-צביק