פַּעַם הָיְתָה לִי חֵרוּת.

אֱמוּנָה בְּרוּרָה

שדָּבָר לֹא יָכֹל

לְהָרַע אוֹ לִפְגֹּעַ,

מֵי מְנוּחוֹת.

זָרַמְתִּי אֵי-אָן,

כְּפִיס עֵץ מִתְמַסֵּר

לְזֶרֶם תָּמִים

וְיָדַעְתִי – נַגִּיעַ

לְחוֹף מִבְטַחִים.

פַּעַם הָיְתָה לִי חֵרוּת.

יָדַעְתִּי שֶׁאִמָּא זֹאת אִמָּא

וְיֶלֶד מְנוֹפֵף בְּיָדוֹ

הוֹלֵךְ לְהָגֵן

עַל הַבַּיִת, הַמוֹלֶדֶת,

כּוּר הַמַחְצֶבֶת

וְשָׁב