חִכּוּךְ

לַשִּׁירִים שֶׁלִּי יֵשׁ הֵד

כְּמוֹ לִצְעָדִים בְּעִיר גְּדוֹלָה.

אִישׁ לֹא יִשְׁמַע קוֹל הֵלֶךְ בּוֹדֵד,

בִּמְיֻחָד לֹא בַּהֲמֻלָּה.

אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁיִּזְקֹף

אֶת אָזְנָיו, וְלֹא רַק

בִּרְחוֹב צְדָדִי שָׁקֵט –

הַחִכּוּךְ שֶׁל הָרֶגֶל בַּמִּדְרָכָה

אֶת קַוֵּי לִבּוֹ אָז יְשַׂרְטֵט.

עֵץ הַשִּׁירָה

כְּבָר אֵין לוֹ שָׁרָשִׁים.

קָשֶׁה לוֹ לִמְצֹא מַיִם.

כְּשֶׁפִּרְיוֹ נֶחְנָט אַט-אַט

בְּשָׂרוֹ הַפְּנִימִי מִתְאַכֵּל.

בְּכָל שָׁנָה הוּא מְאַבֵּד טַבַּעַת.