אָמְרָה הַקוֹרוֹנָה לַוִויסְטֶרְיָה: "אֲנִי בְּפָּאנִיקָה."
עָנְתָה לָהּ הַוִויסְטֶרְיָה: "אַתְּ בְּפָּאנִיקָה? אֲנִי בְּהִיסְטֶרְיָה.
אָמְרוּ שֶׁלֹּא אֶצְמַח
אֲבָל תִּרְאִי אוֹתִי
זוֹ בִּכְלָל שְׁכֶנְּתִי, שֶׁעָלֶיהָ בַּעַל הַבַּיִת צָרַח…"
עוֹדַדְתִּי אוֹתָהּ – "זֶה עוֹד יַגִּיעַ"
וְהוֹפּ, הִיא עוֹד מְעַט מַגִּיעָה לַרָקִיעַ.
יִבֵּבָה הֲקוֹרוֹנָה: "מְבִינָה אוֹתָךְ יַקִּירָתִי.
לִי לָקְחוּ אֶת הַתְּהִלָּה
אֶחָד, קוֹרְאִים אוֹתוֹ דָּוִד, סְלִיחָה, קוֹבִיד
הִשְׁתַּלֵּט בְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה…"
עָנְתָה הַוִויסְטֶרְיָה בְּאֶמְפַּתְיָה:
"כֵּן, אֲחוֹתִי, זֶה מָה שֶׁאִמָּא תָּמִיד אָמְרָה 'הָעוֹלָם הוּא שֶׁל הַגְּבָרִים'
וְאֵין שׁוּם סִימְפַּתְיָה.
אֲבָל אַל תִּדְאֲגִי, הַתְּהִלָּה עוֹד תַּגִּיעַ
וְלֹא מִן הָרָקִיעַ, כִּי הוּא סָגוּר – אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
אֲבָל כְּשֶׁכֹּל זֶה יַעֲבֹר, וְאֶת דָּוִד, סְלִיחָה, קוֹבִיד
יַדְבִּירוּ בְּמַעְבָּדָה סְטֵרִילִית וְשׁוֹמֵמָה,
עַל שְׁמֵךְ, לְפָחוֹת, תִּקָּרֵא תְּקוּפָה שְׁלֵמָה.
בּוֹאִי…
אַחֲרֵי הַכֹּל אֶת הִשְׁאַרְתְּ חוֹתָם הִיסְטוֹרִי.
וְגַם אֲנִי לֹא מִתְלוֹנֶנֶת
הֲרֵי יֵשׁ לִי רֵיחַ מְהַמֵּם – הִיסְטֵרִי…"