ביקשנו מיוצרים.ות בתחום הספרות העברית לשתף אותנו בכמה משפטים על הפעילות הספרותית שלהם בשנה שמסתיימת בימים אלה, ומה הם מתכננים, מקווים, מבקשים מהשנה החדשה.

עדי שורק, סופרת
בשנה האחרונה, דווקא בה, ראו אור ספר שלי ("נכתב בחפצים", ידיעות ספרים) שעבדתי עליו ארבע שנים ונובלה
("ונציה" הוצאת תרסט) שהחלה להיכתב לפני עשור. התחושה היא של לידה בתוך אסון, של היאחזות בנתיבות
החיים, גם ובמיוחד בזמן שהם עצמם בסכנה פיזית ורוחנית.
ב-7 באוקטובר הייתה אישה אחת בסוף חודש תשיעי. היא התמודדה עם תחילת צירים בזמן שהכול סער ונהרס סביבה.
בשילוב של נס ויכולת ריכוז בתהליך, הצליחה לשמור על מעין שגרת יום של ילדיה הקטנים בתוך הממ"ד
ולהיות קשובה לעוברית הקטנה המבקשת לצאת, להיות שם בשבילה בשקט ובאמונה. להיות שם ולשמוח בה,
לצד האבדן המחריד שחברי הקיבוץ שלה חוו. להזין ולטפח גם בין קריסת אמות המידה האנושיות שאנו עדים להן,
משני קצוות המתרס של המלחמה. להיות שם, גם עבור כולנו, בגדולה החכמה של היומיום האמהי.
בשבילי, היא מדריכה ביחס לנתיבי הלידה הספרותיים, שהחזקתי בשנה האחרונה.

רן יגיל, סופר, מבקר ועורך
השנה האחרונה הייתה איומה מבחינה פוליטית חברתית, אבל מבחינת הספרות הייתה שנה פורייה ולא שחונה. הדבר הבולט היה הדומיננטה של ספרי איכות בתחום הפרוזה דווקא בהוצאות קטנות. שמה קורים הדברים המעניינים, שמות לא מספיק מוכרים לקוראים הישראלים, שכתבו ספרים נפלאים: סלעית שחף פולג, יוסי וקסמן, ענת לויט, רבקה רז, אלה מושקוביץ-וייס, אבל גם בהוצאת הגדולות, לבנה מושון, למשל. בתחום השירה המבקרים קצת חמוצים וקפוצים, לטענתם יוצאים יותר מדי ספרים, אבל אני רואה בזאת ברכה. יפרחו אלף פרחים, מדוע לא? וינֵצו להם מאה פרחי שירה חדשים. והתוכנית האישית שלי לשנה הקרבה היא להשלים את ספרי על הפרוזה של לילי פרי. שנה אזרחית קסומה.

נעמי לבנון-קשת, סופרת ומשוררת
אני כותבת. פרוזה ושירה. במהלך 2023 זכו שני סיפורים קצרים שלי במקום הראשון בשתי תחרויות שונות.
שירים שלי מתפרסמים בכתבי עת ספרותיים שונים ובסוף החודש הבא יושק בבית הסופר ספר שירה שלי 'שורשים מתארכים באוויר'.
ברקע המקצועי הרחוק יותר שלי: כ-30 שנות כתיבה עיתונאית ב'לאשה'.

ירדן קדר, סופר
השנה למדתי (שוב) כיצד הטקסט מתעופף לו הרחק מהכותב ולובש לו צורות חדשות ופירושים אחרים.
״סיפור על בית״ עוסק בקשר הצומח שבין משפחה לביתה. לא יכולתי לשער ששני המושגים הללו, משפחה ובית,
יקבלו משמעות כאובה וצורבת בישראל שאחרי ה 7.10.

רות ארטמן, משוררת
כתבתי שירים בשני נושאים עיקריים: המציאות הקשה בארץ והתמודדות אישית עם חיים בדיור מוגן. רובם ראו אור באתר יונה שחורה.
אם העדר
הייתי אם העדר
פילה רבת שנים
רגלי חרשו שבילים
בם לא דרכה רגלנו –
שבילי המים הטובים.

הייתי אם העדר
קולות צעדים כבדים
פילים כבדי משקל
פילות וגוריהן –
כולם בעקבותיי צועדים.

הייתי אם העדר
אך רשת השנים –
לכדה אותי בטרם
ידעתי מה קרה.