השיר הנפעם לאחד העם
הנה שַבנו אל נקודת המוצא, שוב מבּיטים על חיינו, "אחד העם"
ודפי נבואתו. האוחזים בגלימתו. הנה הם מבקשים לראות
את זהותנו, את גורלנו. התרמיל הכּבד
אינו נותן מנוח, ובדרך הגדולה לפנינו, רוטט המשׂא,
ואֵין לאן לברוח.
רְאִיתֶם אוֹתוֹ, כָּל הַקּוֹלוֹת
נִפְקָחִים אֵלָיו, לָאֹרֶךְ, בְּמַקְהֵלָה.
בְּרָקִים מֵעָלָיו, זֶה הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ:
מוֹרֶשֶׁת דּוֹרוֹת בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה.
חֵפֶץ קִיּוּם בִּקֵּשׁ, לִבּוֹ נִשְׁבַּר.
לְפַעְנֵחַ נֶפֶשׁ עַם דּוֹאֲבָה.
מְלַקֵּט עָבָר וְעָתִיד, כְּמוֹ זָר.
חָזַר הַנִּגּוּן: זִכָּרוֹן וְתִקְוָה.
עַמִּי, אַל תִּזְנְחוּ דַּרְכִּי לַשָּׁוְא.
לְבַל תֹּאבַד הָרוּחַ, הַזֶּהוּת.
נִכְסֵי רוּחַ הָיוּ כָּל מַעְיָנָיו. לֹא
צָרַת הַיְּהוּדִים, צָרַת הַיַּהֲדוּת.
מְשׁוֹטֵט קוֹלוֹ בֵּין הַשְּׁבִילִים.
מְבַקֵּשׁ אוֹתָנוּ, מַבָּטֵנוּ שֶׁיָּשׁוּב.
שֶׁנִּרְאֶה מַהוּת, הָרוּחַ, הַמִּלִּים.
וְזָב: אַל תִּבְחֲרוּ בַּהִתְכַּחֲשׁוּת.
שַׁבְתִּי לְצַעֲקָתוֹ, כִּי קוֹלוֹ נִדְרָשׁ.
אַחְדוּת הָאָדָם, הָעָם, הַדֶּרֶךְ.
לְבַל נִשְׁכַּח דִּמְעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
הָעָם הַמֵּת הַחַי, רוּחוֹ הַמִּתְעוֹרֶרֶת.
מַבִּיטוֹת בּוֹ עֵדוֹת, כִּבְשָׂה וְאַיֶּלֶת
אוֹתוֹ הַמְּשׁוֹרֵר עִצֵּב כְּהֵלֶךְ נוֹשֵׁם.
שָׁבוּ שְׁנֵיהֶם וְרוּחָם מְחוֹלֶלֶת.
זֶה מַשָּׂא לְחַיֵּינוּ, מַסַּע חַיֵּיהֶם.
תגובות