המומלצים של ספטמבר 2020
"המסע הגדול לבוצ'צ'ה" | נחמי דרימר | עולם חדש | 2020
"המסע הגדול לבוצ'צ'ה" הוא טיול שורשים אמיתי ובדוי, ריאליסטי וסוריאליסטי, הזוי ומפוכח, גלוי לב וכוזב, מופרע ושפוי, נוגה והיתולי, נאמן כולו לעובדות ופנטסטי לחלוטין. דומה שאילו מרקו פולו ובנימין מטודלה היו חוברים יחדיו ויוצאים למסע משותף – כך בדיוק הוא היה נראה: כמסעו המופלא של נחמי דרימר לבוצ'צ'ה. מסעו של אחד, נחמי דרימר, שמחפש את עצמו ואת אבות אבותיו באתרי אינטרנט, בספרים ישנים, בארמון של נסיכה, בבתי קברות יהודיים ברחבי רומניה, במועדוני לילה מפוקפקים, בסט של סרט אימה בבימויו של טרנטינו, בבית חולים כפרי, במכון לרפואה משפטית, וכשמתעורר הצורך ונוצרת ההזדמנות המתאימה – אפילו ברקיע הרקיעים, אי שם בבית דין של מעלה.
"חמצן" | אמיר זיו | עם עובד | 2020
72 שעות בחייהם של בני משפחה אחת, רבת־כוח ומפורקת, שמיטלטלים בין תאוות ממון ושליטה ובין הרצון הפשוט והעמוק לאהוב: נער ונערה מסתגרים יחד בתוך אמבולנס חונה, איש אינו יודע שהם שם, ומה שמתחולל ביניהם עד תחילת המשמרת במד"א, אין לדעת כיצד יסתיים: בטוב? ברע? בפיצוץ גדול? שעה קודם לכן חגג סבו של הנער, תעשיין רב־ממון ותאב כוח, את יום הולדתו השבעים בחגיגה מפוארת עם מאות מוזמנים, עד שברגע אחד הכול השתבש, ודווקא על ידי שותפו שמלווה אותו מצעירותו. חקירת משטרה מעורבת בכך וגם אהבות וטינות ישנות, שצפות ועולות מפרק לפרק ככל שמתרחקים לאחור בזמן. עם כל רובד שנחשף מתבהרת התמונה עוד, אבל רק בפרק האחרון, בשעת דמדומים על שפת הים, יכולה להצטייר במלואה כל שלשלת האירועים ההרסנית עם הגורלות שנחרצו בה.
"הבה להבא – כתב עת לספרות עברית", גיליון 14 | עורך: עודד כרמלי | הוצאת הבה לאור | 2020
"הבה להבא" הוא כתב עת חצי-שנתי לשירה עכשווית, סיפורת ניסיונית, מסות, מניפסטים וסאטירה בעריכת המשורר והעיתונאי עודד כרמלי. "הבה להבא" נוסד ב-2011 ומשנת 2016 רואה אור בסיוע עמותת "מקום לשירה". ב-2015 נוסדה הוצאת הספרים "הבה לאור". גיליונות "הבה להבא" מודפסים אלפי עותקים ומופצים חינם במועדונים, בקמפוסים ובחנויות ספרים עצמאיות ברחבי הארץ. בנוסף גליונות כתב העת זמינים להורדה חינם באתר האינטרנט של החבורה וכן בתוכנית מנויים חינמית דרך הדואר. בגיליון הנוכחי: שירים מאת שני פוקר, נדב נוימן ועומר ולדמן; עקיצות לכיוון בני ציפר ורועי חסן; כתב אישום מאת העורך עודד כרמלי, ועוד.
"שנות העשרים" | יערה שחורי | כתר | 2019
את ניצבת בחוסר זהירות על הסף. הנה העתיד שלך שעוד רגע יתכנס תחת המילה עבר. זמנים הם עניין מבלבל עבורך. יכולת להיות בת תשע מצטיינת. אלה שנות העשרים שאת נכשלת בהן. כמו בחלום, המספרת הולכת שוב בדרכים שבהן הלכה כאישה צעירה שמחפשת מקום בעולם. היא מפענחת את הסימנים הסותרים שהטביעה באותן דרכים ובתוך כך מטשטשת אותם בעקבות טריים. שנות העשרים מספר על שנים דחוסות ואינטנסיביות, מערב דברים שהיו ודברים שהיו יכולים להיות. התחנות ברורות ולכאורה מוכרות: לשכת גיוס, שנה בקיבוץ, עיר גדולה, עבודות גרועות ומערכות יחסים גרועות עוד יותר, לב שבור ופסקול מרוסק של שנות התשעים ושל תחילת שנות האלפיים. התוצאה הפרדוקסלית היא ממואר בגוף שני, שבחיפושיו אחר הגוף הראשון נעשה לנגד עינינו לרומן מרהיב בעל עומק רגשי של ממש.
"סיפורו של ניצוֹל" | גבריאל גרסיה מארקס | תרגום: ליה נירגד | עם עובד | 2020
ב־28 בפברואר 1955 נודע כי במהלך סערה בים הקריבי נפלו לים ונעלמו שמונה אנשי צוות של הקַלדָס, משחתת בחיל הים של קולומביה. באותה עת הייתה האונייה בדרכה ממוֹבִּיל שבארצות הברית, ששם עברה שיפוצים, אל נמל קַרְטָחֵנָה בקולומביה, והגיעה אליו במועד המתוכנן, שעתיים אחרי האסון. החיפושים אחר ניצולים החלו מיד, בסיוע הכוחות הצפון־אמריקניים בתעלת פנמה, שאחראים גם לשליטה הצבאית ולמעשי חסד אחרים בדרום הים הקריבי. בתום ארבעה ימים חדלו החיפושים, והימאים האבודים הוכרזו רשמית מתים. ואולם שבוע לאחר מכן אחד מהם נמצא גוסס על חוף שומם בצפון קולומביה, לאחר שבילה עשרה ימים על גבי רפסודה בלב ים, בלי מזון ובלי מים. שמו היה לוּאיס אָלֵחָנְדְרוֺ וֵלָסְקוֺ. ספר זה הוא שחזור עיתונאי של מה שהוא סיפר לי, בדיוק כשם שפורסם חודש לאחר האסון בעיתון אֶל אֶסְפֶּקְטָדוֺר בבּוגוטָה.
אפשר לשלוח להם ספר לשיפוט? מדובר ב"להתראות פליני" שיצא לאור כאפריל ב"פרדס".