המומלצים של מאי 2023
"חיי עם פרנסיסקו גויה" | רירי סילביה מנור | עיצוב כריכה: סטודיו פיני חמו | משכל, ידיעות ספרים | 194 עמודים | 98 שקלים | 2023
"אני רוצה להביע בזאת את התנצלותי בפני פרנסיסקו גויה.
רגשותיו של אדם הם כל מה שיכול להיות מורכב, בלתי־צפוי וקשה לפענוח.
אולי היתה זאת חוצפה מצדי שניסיתי לקרבו, לקרוא את מכתביו האינטימיים, לנחש את הריגושים שאותם חווה ולנסות לשחזר את שותפיו המשוערים, המתועדים והלא־מתועדים.
ברם יש לי נסיבות מקילות: אני מאוהבת, וכאשר אתה אוהב, אתה עושה הכול כדי להיות כמה שיותר זמן במחיצת מושא אהבתך."
– המחברת
רירי סילביה מנור לבית אברפלד היא גם סופרת ומשוררת בשתי שפות, עברית ורומנית, וגם רופאה, מייסדת הנוירו־אופתלמולוגיה בישראל, פרופסור באוניברסיטת תל אביב, כלת פרס מפעל חיים ברפואת עיניים ודוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה לרפואה של בוקרשט.
עד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה וזכתה בפרס לוסיאן בלאגה ברומניה ובפרס עופר לידר בישראל.
כמו כן פרסמה בישראל וברומניה את הרומן "להתראות פליני", שהיה לרב־מכר וזיכה אותה בפרס הספר הטוב של השנה ברומניה.
"טעם של מלח" | איריס קאופמן | עריכה: מירי רוזובסקי | שתים הוצאה לאור | 68 שקלים | 2023
"אחרי שעזב היא חשבה שלא תצליח לנשום בשקט הזה בלעדיו. הבלעדיו הזה היה בכל מקום. במוסך, כשידעה שהבוחן משקר לה שהיא צריכה לעשות כיוון פרונט רק כי היא אישה, ולבד. כשקיבלה סוף־סוף בדואר את המינוי של סגל זוטר, על נייר מכתבים רשמי של החוג לספרות השוואתית, ולא היה לה למי להשוויץ. כשחלתה בדלקת ריאות, ולא היה ממי לבקש שיביא לה עוד אופטלגין מהסופר־פארם בתשע בערב, כי בדיוק נגמר. כשהחליטה אחרי כמה שבועות לא לחכות יותר שיחזור אליה וכבר לא יכלה לומר לו."
מה קורה כשאהבה מסתיימת? מה קורה כשהיא מתחילה? איך נראית אהבה בין אמא לילד שלה? ובין חברות? איך אפשר לאחוז בה? והאם בכלל אפשר?
שתי נובלות ב"טעם של מלח" ובשתיהן עולות השאלות הללו, ועוד רבות אחרות. שאלות ותשובות, סיפורים של חיים ושל מוות, וכל הזמן – האהבה. הריקוד איתה ונגדה וסביבה. האפשרות לשהות בה. הפחד לאבד אותה. ההתנגדות. ההשלמה. הנחמה.
"טעם של מלח" הוא ספרה הראשון של איריס קאופמן.
"מלך" | שצ'פן טוורדוך | תרגום מפולנית: מרים בורנשטיין | עריכה: דליה טסלר | אחרית דבר: ירון בקר | כרמל | 406 עמודים | 98 שקלים | 2023
ורשה 1937 – שתי ערים, שתי שפות, שני עולמות. לרוב אדישים זה לזה ולעיתים יוקדי שנאה. וגבר אחד ששמו נישא בפי כול.
"שמי משה ברנשטיין, אני בן שבע עשרה ואני לא בן אדם, אני אף אחד, אני לא קיים, אינני. אני בנו הרזה, העני של אף אחד ואני מביט במי שהרג את אבי, אני רואה אותו ניצב בזירה, יפה־תואר וחזק.
המתאגרף בפינה השמאלית הוא יאקוב שפירא. גובהו ודאי מעל מטר ושמונים. תווי פניו קשים ועבים, אפו נשוא זיכרון שבר משכבר הימים. תשעים ושניים קילוגרמים של שרירים דחוסים, עצמות קשות, והכמות המדויקת של שומן קשה מעל החגורה הרחבה של מכנסי האגרוף.
בפינה הימנית אנדזֵ'י זֶמבּינְסקי. לרגע דמה בעינַיי לכוכב קולנוע, אבל מיד הבנתי שזה משהו אחר, שהוא נראה כמו התמונות והציורים של ספורטאים גרמנים, כמעט־אלילים אריים, שהעתקיהם הופיעו לפעמים בעיתונות המאוירת שלנו.
בשורה הראשונה באולם יושב איש נמוך, בעל גוף. גוי שמח ונורא. לא ידעתי אז שהוא האיש שהורה ליאקוב שפירא להרוג את אבי.
שמי משה ענבר, אני בן שישים ושבע שנים. החלפתי את שם משפחתי. אני יושב ליד מכונת כתיבה ואני כותב…"
שצ'פן טוורדוך (1979), הוא סופר פולני מוערך ועטור פרסים יוקרתיים. "מלך" היה רב מכר בפולין, תורגם לשפות רבות ושימש בסיס לסדרה שהופקה בטלוויזיה הפולנית בשנת 2020.
"היורדות" | דאה הדר | עריכה: יערה שחורי | כתר | 184 עמודים | 88 שקלים | 2023
אולי שום דבר לא באמת החזיק אותנו ביחד, חוץ מהרצון לברוח מהארץ ואז הגעגוע לארץ, כל היחס החולני הזה לארץ, הלאב־הֵייט הזה שאוכל אותך.
כמו אויב משותף או אהבה נכזבת משותפת, כמו פצע פצוע משותף. סליחה, לקרוא לדבר הזה, אבל זה לא מספיק כדי להחזיק אנשים ביחד לאורך זמן." התכוונתי פצע פתוח, לא פצע פצוע. פצע פצוע זה טיפשי. אני לא יודעת איך בניו יורק של שנות השמונים לא היה אפשר להפריד בין חנה לאוסי, שתי שחקניות ישראליות צעירות ומבטיחות שקראו לעצמן "היורדות".
העולם כולו היה אז בכף ידן. אבל השנים חלפו, הקשר ניתק, וחנה ואוסי הפסיקו לדבר ושקעו בעולמותיהן הנפרדים. רק גיבורת הספר, הבת של חנה, עדיין עסוקה בגורל החברוּת ההיא. כי העבר לא מת, הוא אפילו לא עבר, וכשהיא מהלכת ברחובות ניו יורק, היורדות עדיין נוכחות בחייה, באימהוּת שלה, בדברים שמהם ואליהם היא בורחת.
"היורדות" הוא סיפור של אם ובת וקשריהן הסבוכים, של ישראליות בניו יורק ושל קרבה מתעתעת. בפרוזה חדה פורשׂת דאה הדר חיים קטנים המכילים דרמה גדולה. נשים התועות בחיפוש אחר אהבה ומשמעות אבל גם אחרי אחר צהריים סביר אחד.
"נכון – כתב עת לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות", גיליון 10 | עורך: אורציון ברתנא | הוצאת נכון | 54 שקלים | אפריל 2023
פתח דבר למאמר "מדינות ישראל העתידניות" שביקשנו מאלי אשד לכתוב על יצירות ספרותיות בספרות העברית החדשה, שניסו לחזות את עתיד מדינת ישראל "אם תרצו אין זה מדע בדיוני" (אהוד טוקטלי, 'נויאלטנוילנד', הוצאת המחבר, תשס"ב 2002):
"שנת פרסום מאמר זה היא 2023, ועם עליית ממשלה חדשה, יש חששות רבים, אולי יותר מאי-פעם, לגבי עתידה של מדינת ישראל. האם נגזר עליה להיהפך לרודנות? או לתאוקרטיה דתית קיצונית? או למדינה מפוררת ומפורקת לשבטים עוינים? לכל אלה יש שורשים ביצירות ובתחזיות שונות שהופיעו לאורך השנים, שתיארו את מדינת ישראל בעתיד, לרוב הלא כל כך רחוק, אבל לפעמים גם די רחוק. ביום העצמאות ה-75 לקיומה של מדינת ישראל, יהיו מן הסתם סימני שאלה גדולים יותר מאי-פעם, לגבי הצורה שאותה ילבש עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל, אם יהיה כזה. אך דווקא עכשיו, הזמן לפנות אחור ולסקור את הצורות השונות שבהן חזו סופרים, הוגים וחוזים שונים את עתיד המדינה, המזהיר או השחור (אין בדרך כלל משהו באמצע) כדי ללמוד משהו על עצמנו, ואולי גם לתכנן על-פי זה את עתידנו. דבר אחד ברור: אם לא יהיה לנו חזון לעתיד, לא יהיה גם עתיד."
(אלי אשד)
תגובות