המומלצים של דצמבר 2022
"תולדות האנושות, היסטוריה מאויירת" | יובל נח הררי | דויד ואנדרמולן | איורים: דניאל קסנאווה | תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ | כנרת זמורה דביר | 248 עמודים | 128 שקלים | 2020
"תולדות האנושות, היסטוריה מאויירת" הוא עיבוד עלילתי בהיר וסוחף לספרו פורץ הדרך של ההיסטוריון יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות". הררי, מלווה בדמויות ססגוניות כמו דוקטור פנטזיה, הבלשית לופז וסינדי מלכת הסוואנה, מזמין את הקוראים למסע הרפתקני אל העבר ופותח צוהר מחודש ורענן להיסטוריה של כולנו. זהו הכרך הראשון. הוא מסביר כיצד התפתח האדם והתפשט בכל רחבי כדור הארץ. הררי, כתמיד, מאתגר את קוראיו לשקול מחדש אמונות מקובלות, לחבר בין התפתחויות העבר לבין דאגות ההווה ולא לפחד מרעיונות גדולים. "קיצור תולדות האנושות" שבה את ליבם של מיליוני קוראים, תורגם ל־ 60 שפות ומכר 16 מיליון עותקים. העיבוד המאויר רואה אור ב־30 שפות שונות בו־זמנית בכל העולם.
"תולדות האנושות, היסטוריה מאויירת" מתאר כיצד קוף חסר חשיבות הפך לשליט כדור הארץ, המסוגל לפצח את האטום, לטוס לירח ולהנדס את הצופן הגנטי של החיים. סיפור שכולו שנינות, הומור ודמויות ססגוניות, שירתק גם את מי שלא נוהג לעסוק במדע ובהיסטוריה. הספר מזמין אתכם להתנתק משטף המידע המרעיש של עולמנו, לקחת צעד או שניים לאחור ולהתבונן בתמונה הגדולה באמת: ההיסטוריה של המין האנושי. בהדרכתו הצמודה של יובל נח הררי, המלווה בדמויות כמו הבלשית לופז וסינדי מלכת הסוואנה, אתם מוזמנים למסע במחוזותיה הפרועים של ההיסטוריה. הפורמט הגרפי מציע לקוראים חקר אינטלקטואלי ואומנותי של העבר. האבולוציה האנושית מתוארת מחדש כתוכנית ריאליטי מבדרת. המפגש הראשון בין ההומו סאפיינס לניאנדרטלים נחקר באמצעות יצירות המופת של האמנות המודרנית. הכחדת הממותות והנמרים השנחרביים מסופרת מחדש כסרט מתח בלשי. בואו לפגוש את זוג ההומואים הניאנדרטלים, את דוקטור פנטזיה הכל-יכולה ואת הרוצחים הסדרתיים הקטלניים ביותר בעולם – ולגלות מדוע כולנו לכודים בתוך חלומותיהם של המתים!
"הבת האפלה" | אלנה פרנטה | תרגום: מירון רפופורט | עריכה: מנחם פרי | הספריה החדשה | 164 עמודים | 92 שקלים | 2021
מהדורה חדשה עם צאת סרטה של מגי ג'ילנהול לפי הספר. לֶדָה, ילידת נפולי, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטה של פירנצה, חשה את עצמה כבפתח חיים חדשים, חופשית לתשוקות ולחלומות, לאחר ששתי בנותיה הבוגרות עברו להתגורר עם אביהן בקנדה. סוף-כל-סוף גמרה להביא אותן לָעולם; אף-אחד כבר לא תלוי בהשגחתה, ואפילו היא-עצמה כבר לא לטורח עליה. באופטימיות הזאת היא יוצאת לחופשת קיץ בעיירת חוף. אלא ששם, על שפת המים, היא נתקלת במשפחה נפוליטנית גדולה, גסה ורעשנית, שנוכחותה מבלבלת אותה, מושכת אותה ומאיימת עליה. מחזירה אותה אל הצללים של הנשים במשפחה שלה, אשר עד כה סברה שהצליחה להיחלץ מהם.
רבים הם הדברים המקולקלים, האבודים, שדימתה כי כבר השאירה מאחור – ובמרכזם הבחירות האמביוולנטיות שעשתה כְּאֵם; יש ביניהם דברים שמעולם לא דיברה עליהם עם איש. והנה עכשיו צצים כל אלה במערבולת של תמונות חיות. משהו התעקם בתוכה, ומבלי שתוכל לשלוט בכך, בסתר, היא עושה מעשה עכור, חסר-היגיון, שהימשכותו ממיטה סבל; מעשה שלמרות החלטותיה אינה מסוגלת לתקנו ואינה מצליחה להבינו.
"הבת האפלה" (2006) הוא הרומאן השלישי של פרנטה, הקודם ל"החברה הגאונה". לאחר "אהבה מטרידה" (1999), שהגיבורה שלו נאבקת על זהותה מול אִמה, ולאחר "ימי הנטישה" (2002), שהגיבורה שלו מַלְחימה את חלקיה מחדש בעקבות עזיבתו של בעלה – נפנית פרנטה ב"הבת האפלה" אל אם האוספת את שברי זהותה מול בנותיה ומול הטורפנות התובענית של האימהוּת. איש עוד לא עירטל כמו פרנטה את היחסים שבין הנשים בתא המשפחתי. זהו רומאן אמיץ בעמידתו מול המוסכמות של האימהוּת הטובה – ספר שנועד לכל הנשים שאינן מעיזות לדבר כך על אימהוּתן, ולכל הגברים הסבורים לתומם שהם יודעים מה עובר בנפשן של נשים.
"כמה שזה לוקח" | יורם מלצר | פרדס הוצאה לאור | 394 עמודים | 96 שקלים | 2020
ד"ר אורי שפירא נקרא מהאוניברסיטה הסקנדינבית שבה הוא מלמד, לבוא למדינה דרום אמריקאית, לסייע בחיפושים אחר אביו הנעדר. את אביו לא ראה יותר מעשרים שנה, אמו כבר נפטרה וכל המשפחה חיה שנים בצל מותו של האח הגדול של אורי בתאונת טייס.
אורי שפירא הוא גיבור פאסיבי, לא רק בכך שאינו מניע דברים לפעולה. הוא מין פרי רך שכל נגיעה בו מעוררת פרץ של זיכרונות מתקופות שונות, מונחים בחפיפה חלקית זה על גבי זה, צבא, אקדמיה, ילדות בחו"ל, בחרות בארץ… עם דימויים מסרטים, מפות ונופים, עם מילות שירים ותמונות קולנועיות מכל התרבויות שגדל בהן. הוא גם שולט בארבע שפות לפחות, מעבר לעברית של בית הוריו ולספרדית של בית גידולו, עד כדי כך שאינו יודע באיזו שפה הוא חולם. בתוך כל אלה מתברר שבשנים שבהן נפרד ממשפחתו לא הצליח להקים משפחה משלו וגם בת זוג אין לו – אהבה נכזבת רבת שנים לנעמה חיממה אותו בלילות קרים. "היא התיק הפתוח שלי… דבר לא החסרתי במשך השנים, רבע מאה ויותר כבר עברתי ואת עצמי לא הצלחתי לרשום שם אלא כדמות שוליים".
אבל מי חבריו? למי נתונה נאמנותו? בהווה אין לו כאלה (הספר לא חי רק בהווה אלא כאמור בכמה מסילות זמן בו זמנית). האדם המשמעותי ביותר עבור אורי היה איזי קסטן, ידיד המשפחה שהיה איש ביון, והוא שלימד את אורי את רזי המודיעין. ובהתאם הספר בנוי פרטים-פרטים, שכבות של קרעי עובדות וזיכרונות, כי כך גם פועלת תודעתו של אורי – אחרי שנים בחיל המודיעין ובצל חניכתו של איזי, הוא מתורגל לצבור פרטים, לרשום לעצמו כל צבע וצורה במפגש עם אדם או מצב חדש. ויותר מכך: לתרגל לקראת דיווח, ולתכנן איך ישפיע הדיווח בן שיחו.
עמודים רבים ומרתקים בספר מוקדשים למיונים שעבר אורי לתפקידים מודיעיניים (במידה משתנה של הצלחה) ולשיחות הנוקדניות עם הממיינים והחוקרים, שבהן לא המלים הנאמרות הן האינפורמציה המבוקשת, אלא דווקא מה שמחליטים להסתיר או אופן מסירת המידע. רוב החיים של אורי שפירא הם חקירה בלתי פוסקת לקראת תפקיד שלא ברור מהו, ולעולם אין החוקרים מודיעים לך מה החליטו.
"כשפנקייק מדבר צריך להקשיב" | רוני קאפח | איורים: כריסטינה קדמון | אשמורת הוצאה לאור | 24 עמודים | 72 שקלים | 2022
עֶרֶב אֶחָד, בְּדִיּוּק כְּשֶׁדָּנִי עָמַד לֶאֱכֹל אֶת הַפַּנְקֵיְק הַשְּׁלִישִׁי,
הוּא שָׁמַע מִישֶׁהוּ קוֹרֵא: "עֲצֹר!"
"מִי זֶה?" שָׁאַל דָּנִי, "מִי אָמַר אֶת זֶה?"
הַתְּשׁוּבָה שֶׁשָּׁמַע הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ כַּהֹגֶן
סיפור מילדה לילדים, המעלה מחשבות על התבוננות, הקשבה ודמיון, על חברוּת וראיית האחר, על גדילה וצמיחה, ועל גמישות והסתגלות לשינויים.
רוני קאפח נולדה ב־2010, ילדה מחוננת שראתה את העולם בעיניים אחרות, יצירתיות וחכמות. היא סיפרה סיפור זה למשפחתה סביב שולחן ארוחת הערב ובהמשך העלתה אותו על הכתב. בשנת 2021 נהרגה בתאונת דרכים. רוני חלמה להיות סופרת. זהו סיפורה הראשון שרואה אור.
כריסטינה קדמון היא כלת פרס גוטמן ופרס הדסה לאיור, למדה באקדמיה לציור במילנו, איטליה. השתתפה בתערוכות בארץ ובתערוכות בין־לאומיות לספרות ילדים.
"נער פחז כמים" | יוסף לואידור | עריכה: יגאל שוורץ ונעם קרון | פרדס הוצאה לאור | 291 עמודים | 98 שקלים | 2022
אנחנו שמחים להציג בפניכם את הספר הראשון בסדרה חיי מדף – "נער פחז כמים" מאת יוסף לואידור, בעריכת יגאל שוורץ ונעם קרון, שחיברו לאסופת הכתבים גם מבוא ופתח דבר מאירי עיניים.
בתקופה בה תוחלת חיי המדף של יצירה ספרותית הולכת ומתכווצת, הסדרה חיי מדף, בעריכת יגאל שוורץ ולי ממן, מבקשת לייצר תנועה הפוכה במרחב התרבותי, ולהעניק גלגול חיים נוסף ליצירות נשכחות מן העבר הרחוק והקרוב שראוי לשוב ולקרוא בהן – כאלה שכבר ראו אור וכאלה שטרם פורסמו.
"ביישן היה ושתקן, צולע ברגלו האחת… פניו היו יפים, עיניו קטנות, שחורות ובולטות, וכשהיו פונים אליו בשאלה מיד היה מתאדם כולו וחיוך ביישני היה משתפך על פניו…" – כך כתב שמעון בן-צבי, איש העלייה השנייה ולימים ממייסדיה של גבעתיים וראש העיר הראשון שלה, על יוסף לואידור, ששמו ידוע היום רק למעטים.
השאלה שעניינה אותנו היא איך מתיישב התיאור הזה עם העובדה שלואידור, שאיש לא יודע עד לימים אלו היכן ומתי נולד, נחשב על-ידי מבקרי הספרות של הדורות הקודמים, כמי שהמציא בסיפוריו את "העברי החדש", היליד רב-האון, שממנו צמח בספרות הארץ-ישראלית ואולי בחיים בכלל, דמות ה"צבר" במלוא תפארת גופו וחוסנו הנפשי.
מי שייקרא את הספר הזה, שבו מכונסים לראשונה כל כתביו של לואידור, כולל הנובלה שלו "בשל סוסה", שלא כונסה בקובץ סיפוריו הקודם, וגם מבוא ואחרית דבר, יגלה לואידור אחר. אדם ויוצר, שהוא לא המודל ההפוך של י.ח. ברנר; כלומר, יוצר "נאיבי", שראה הכל דרך משקפיים אידיאולוגיים, וכתב על ארץ ישראל של שנות העשרים כאילו היו המערב הפרוע של אמריקה הצפונית. ממש להפך. מכתביו, אלה שראו בספר ואלה שלא ראו אור בספר (ולא במקרה) מצטיירת לה דמות של אמן מיוסר, בודד, מי שמנסה ולא מצליח ליצור תמונת עולם ברורה ופשוטה וזו מסתכסכת לו, במכוון ושלא במכוון, ונעשית רבת רבדים, מורכבת, ועולה ממנה הוויה טראגית.
יוסף לואידור נרצח לפני מאה ואחת שנים בבית האדום ביפו. יחד אתו נרצחו כל בני משפחת יצקר, והסופרים צבי שץ וי.ח. ברנר. גופתו של יוסף לואידור – כמה אופייני לסיפור תולדות חייו – מעולם לא נתגלתה. הספר הזה מבקש לשמש לו מצבת עולם.
תגובות