close light box
שלום!
התחברות עם מייל
התחברות פייסבוק
  • הוצאת טוטם
  • אודות סלונט
  • החירות שלנו- הגדה חדשה

    בלפור חקק | סיפורים | התפרסם ב - 22.03.18

    (תש"ח- תשע"ח)

    אנו מכירים מן התנ"ך את דברי הימים א' ואת דברי הימים ב'/ אך עבורנו זו רק פתיחה לַסיפור החדש באמת./ דברי הימים שבתנ"ך סיפרו את החירות שלנו כעם על אדמתו/  איש תחת גפנו ותחת תאנתו./ חיִינו כאן בימי בית ראשון ובית שני- זה היה תוֹר הזהב/ אך כל בית בתורוֹ נחרב.

    מאז החורבנות היינו עם בגלוּת / תלינו על נהרות בבל את הכינור והעוּד / הופצנו לכל העבָרים / גם לִנהרות אחֵרים / הוולגה, הדנייפר, הוויסלה והדנוּבָּה / העם פוזַר, וכל ארץ נידחת – היהודים באוּ בּה. / כל היהודים היו רחוקים מגבולם / נפוצים בכל רחבי העולם / התפללו תמיד תפילת הטל והגשם שב"סידוּר" / לפי העונות של ארץ רחוקה על פני הכדוּר – / ארץ ישראל הנכספת הקרובה ללבבוֹת / ארץ הבחירה, ארץ האבוֹת.

    הכיסופים לארץ ישראל

    יהודִי בְּבבל ראה בחוץ שמש וחום / אך התפלל "מוריד הגשם" והמשיך לחלום / על ארץ רחוקה שהיא המקום הכי חשוב / שיום אחד הוא עצמו אליהָ ישוב. / כך הוא חש גלות וכבלים בחוץ וגם כאֵב / אך חש את הכיסופים לארצו, את החירות שבלב./ הגעגוע לארץ ישראל היה בו חקוק וחָרות / וכך הוא חש משמעותה של חֵירות./ כמוהו יהודי שישב אי שם בפולין / ראה בארץ זו מקום לחיות וללִין / אך ידע שהמולדת האמיתית נמצאת אי שם במִזרח / סמוך להר הבית, שם כּוכבו עוד יזרח. / גם כשהיה כפור מחוץ לחלונו, על העצים והיַבּשה / הוא התפלל "מוריד הטל" לפי העונה בארץ הקדושה. / כך הוא ידע שהוא בן חורין וחפשי / מפרש את חירותו פירוש אישי / מתעלם מן הגלות, ההשפלה והעלבון / ונושא בלבו את ארץ ציון.

    יציאת מצרים

    שני אירועים גדולים הוא נשא בלבו כתקווה גדולה / שני אירועים של יציאה משעבוד לגאולה / הוא לא שכח לעולם את יציאת מצרים / והוא ידע שהעם חצה אז נהר ועבר במים / הסיר מעליו כבליו של פרעֹה / גבר על מרכבותיו ועל כל חילוֹ / קיבל בהר סיני את התורה / והגיע במסעו אל ארץ הבחירה.

    בכל הגלות הארוכה לא שכח העם את מצרים, את הגאולה מעבדוּת / וראה ביציאה זו מודל לעתיד, לכל יציאה אל חירות. / הוא הנחיל לדורותיו פסוק החקוק על לוחותיים / "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים".

    שיבת ציון

    האירוע השני, אירוע מכונן גם הוא / נשׂא העם בלבו, וכולם זכרוּ ושמעוּ / הוא האירוע שנשמר כמימוש של חזון / הצהרת כורש ו"שיבת ציון". / העם זכר ולמד / שזה אירוע מיוחד / שגם בהיותו בגלוּת / עמדו לו החלום והזכוּת / לשוב מן הגולה אל המולדת האמתית / לחדש את מקדשו ואת האחדות הלאומית. / השבים קוממו מחדש את ירושלים וּבנו חומות העיר / חידשו את שירת הלוויים, ושחר חדש אז האיר. / זה היה שחר של יום חדש, של הולדת / לעם שנגאל ושב אל המולדת.

    את תחושה הגאולה הזאת העם לא שכח / וגם כשנכפתה עליו גלות, האור  של "שיבת ציון" בלבו זרח. / גם כשמקדשו חרב שוב והמנורה נשבתה / גם כשכבה האור וירדה עלטה / הוא חלם תמיד שעוד יבוא יום / שהוא ישוב אל ציון, ויתגשם  החלום.

    התנועה הציונית

    ואכן בדורנו, לאחר אלפיים שנות אפלה / זכינו לצאת בפעם השלישית משעבוד לגאולה. / הוקמה התנועה הציונית לחדש את הזהות הקדומה / התחדשו העליות לארץ, גאולת אדמה והפרחת השממה. / ובתש"ח לפני שבעים שנה / הוכרזה העצמאות והוקמה המדינה. / אנו שעדיין זוכרים את "יציאת מצרים" ו"שיבת ציון" / למדנו מאירועים אלה את סוד עברֵנו ואת החזון.

    אנו אכן זוכרים את דברי הימים א' ואת דברי הימים ב'/ אך יודעים שהגאולה האמיתית מתרחשת כעת. / אנו כותבים את הגאולה במעשה וגם באימֵייל / כי אנו כותבים כיום את דברי הימים ג'. / לא שכחנו את המקור, את זהותנו במעשים ובמלים / לא שכחנו כל הדורות שחלמו אותנו נגאלים. / אנו המשך חדש של עמנו הקדום / נושאים את מורשתו היחידית לנוכח כל היְקום. / לאחר כל פרקי ההיסטוריה שנכתבו בדברי הימים / אנו כותבים את הספר החדש שלנו במשפחת העמים.

    מדינת ישראל

    גם היום אנו ממשיכים בכל שנה לצאת ממצריִם הסוררת / ובכל פעם אנו יוצאים ממצריִם אחרת. / גם היום אנו קורעים ים סוּף ונחשולים / נאבקים על זכותנו להתקיים במלחמה ובמילים. / אנו ממשיכים לגאול את היהודים שעדיין בגוֹלה / מזכירים להם שוב ושוב שרק כאן הגאולה / שרק כאן בארץ זו הריבונות על גורלנו / רק כאן נדע מי לנו ומי לצרֵינו. / בכל מקום בעולם שיש יהודים נרדפים / אנו מספרים להם על המדינה ועל חיינו היפים.

    זו חירות היהודי וזו תורתוֹ: מי ששב לכאן בא אל גאולתוֹ / הוא שב לכאן כי כאן ביתו. / הוא יכול לבוא נכסף כיוֹנה אל ביִת / והוא יכול להגיע נרדף, פוחד להיות צַיִד. / יש מי שנגאל ובא אלינו כבן אוהב השב אל הוריו / ויש מי ששב לכאן נרדף, עלה נידף. / כל השבים הם לנו אחים גאולים / והאחדות היהודית היא ברית המעשים והמילים.

    לעולם לא נשכח את "יציאת מצרים" ואת "שיבת ציון" / נזכור ונספר זאת לדור אחרון. / יָרשנו מכל הדורות את ארץ ישראל ואת העברית / ירשנו את צופן הדורות ואת הבְּרית / בדורנו יצאנו לחפשי מִשעבוד לכל המלכויות והגלויות / הקמנו מדינה לשֵם ולתפארת, לתהילה והללויות.

    אנו רואים את גאולתנו בשנת השבעים, והיינו כחולמים / אנו ממשיכים לכתוב את דברי הימים.

    בלפור חקק

    משורר, סופר ופובליציסט שימש יו"ר אגודת הסופרים העברים בישראל (2011-2005). נבחר לחתן תנ"ך עולמי לנוער ב-1965 ואחיו התאום הרצל היה סגנו. פרסם עד כה 8 ספרי שירה (יער כלולות, ואז בקץ היוחסין, זריחה בין הזמנים, משורר של חצות ועוד) וכן בשיתוף אחיו הרצל כתב ספרי מחקר, לקסיקון לשון וספרים לילדים. שימש כותב תוכניות לימודים ומפקח במשרד החינוך.

    מה דעתכם?

    • 0
    • 0
    • 1
    • 0
    • 0

    תגובות


    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


    כתבות נקראות

    נִצְּחוֹנוֹת קְטַנִּים

    יורם רומם
    אֵין מִי שֶׁלֹּא מַעֲרִיץ נִצְּחוֹנוֹת גְּדוֹלִים נִצְּחוֹנוֹת הַשְּׁזוּרִים בְּהִלָּה זוֹהֶרֶת...

    בְּחֶסְרוֹנֵךְ

    בנימין גילאור
    נִלְקַחַתְּ מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם עֵת וּבְכָל בּוֹקֶר,  בְּחֶסְרוֹנֵךְ, שָׁבָה כּוֹס יְגוֹנִי וּמִתְמַלֵּאת....

    קח את הכסף וברח

    שי מרקוביץ'
    הסערה הציבורית, שפרצה נוכח החלטת הוצאת "האשט" לפרסם את ספרו האוטוביוגרפי...
    דילוג לתוכן