(תש"ח- תשע"ח)

אנו מכירים מן התנ"ך את דברי הימים א' ואת דברי הימים ב'/ אך עבורנו זו רק פתיחה לַסיפור החדש באמת./ דברי הימים שבתנ"ך סיפרו את החירות שלנו כעם על אדמתו/  איש תחת גפנו ותחת תאנתו./ חיִינו כאן בימי בית ראשון ובית שני- זה היה תוֹר הזהב/ אך כל בית בתורוֹ נחרב.

מאז החורבנות היינו עם בגלוּת / תלינו על נהרות בבל את הכינור והעוּד / הופצנו לכל העבָרים / גם לִנהרות אחֵרים / הוולגה, הדנייפר, הוויסלה והדנוּבָּה / העם פוזַר, וכל ארץ נידחת – היהודים באוּ בּה. / כל היהודים היו רחוקים מגבולם / נפוצים בכל רחבי העולם / התפללו תמיד תפילת הטל והגשם שב"סידוּר" / לפי העונות של ארץ רחוקה על פני הכדוּר – / ארץ ישראל הנכספת הקרובה ללבבוֹת / ארץ הבחירה, ארץ האבוֹת.

הכיסופים לארץ ישראל

יהודִי בְּבבל ראה בחוץ שמש וחום / אך התפלל "מוריד הגשם" והמשיך לחלום / על ארץ רחוקה שהיא המקום הכי חשוב / שיום אחד הוא עצמו אליהָ ישוב. / כך הוא חש גלות וכבלים בחוץ וגם כאֵב / אך חש את הכיסופים לארצו, את החירות שבלב./ הגעגוע לארץ ישראל היה בו חקוק וחָרות / וכך הוא חש משמעותה של חֵירות./ כמוהו יהודי שישב אי שם בפולין / ראה בארץ זו מקום לחיות וללִין / אך ידע שהמולדת האמיתית נמצאת אי שם במִזרח / סמוך להר הבית, שם כּוכבו עוד יזרח. / גם כשהיה כפור מחוץ לחלונו, על העצים והיַבּשה / הוא התפלל "מוריד הטל" לפי העונה בארץ הקדושה. / כך הוא ידע שהוא בן חורין וחפשי / מפרש את חירותו פירוש אישי / מתעלם מן הגלות, ההשפלה והעלבון / ונושא בלבו את ארץ ציון.

יציאת מצרים

שני אירועים גדולים הוא נשא בלבו כתקווה גדולה / שני אירועים של יציאה משעבוד לגאולה / הוא לא שכח לעולם את יציאת מצרים / והוא ידע שהעם חצה אז נהר ועבר במים / הסיר מעליו כבליו של פרעֹה / גבר על מרכבותיו ועל כל חילוֹ / קיבל בהר סיני את התורה / והגיע במסעו אל ארץ הבחירה.

בכל הגלות הארוכה לא שכח העם את מצרים, את הגאולה מעבדוּת / וראה ביציאה זו מודל לעתיד, לכל יציאה אל חירות. / הוא הנחיל לדורותיו פסוק החקוק על לוחותיים / "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים".

שיבת ציון

האירוע השני, אירוע מכונן גם הוא / נשׂא העם בלבו, וכולם זכרוּ ושמעוּ / הוא האירוע שנשמר כמימוש של חזון / הצהרת כורש ו"שיבת ציון". / העם זכר ולמד / שזה אירוע מיוחד / שגם בהיותו בגלוּת / עמדו לו החלום והזכוּת / לשוב מן הגולה אל המולדת האמתית / לחדש את מקדשו ואת האחדות הלאומית. / השבים קוממו מחדש את ירושלים וּבנו חומות העיר / חידשו את שירת הלוויים, ושחר חדש אז האיר. / זה היה שחר של יום חדש, של הולדת / לעם שנגאל ושב אל המולדת.

את תחושה הגאולה הזאת העם לא שכח / וגם כשנכפתה עליו גלות, האור  של "שיבת ציון" בלבו זרח. / גם כשמקדשו חרב שוב והמנורה נשבתה / גם כשכבה האור וירדה עלטה / הוא חלם תמיד שעוד יבוא יום / שהוא ישוב אל ציון, ויתגשם  החלום.

התנועה הציונית

ואכן בדורנו, לאחר אלפיים שנות אפלה / זכינו לצאת בפעם השלישית משעבוד לגאולה. / הוקמה התנועה הציונית לחדש את הזהות הקדומה / התחדשו העליות לארץ, גאולת אדמה והפרחת השממה. / ובתש"ח לפני שבעים שנה / הוכרזה העצמאות והוקמה המדינה. / אנו שעדיין זוכרים את "יציאת מצרים" ו"שיבת ציון" / למדנו מאירועים אלה את סוד עברֵנו ואת החזון.

אנו אכן זוכרים את דברי הימים א' ואת דברי הימים ב'/ אך יודעים שהגאולה האמיתית מתרחשת כעת. / אנו כותבים את הגאולה במעשה וגם באימֵייל / כי אנו כותבים כיום את דברי הימים ג'. / לא שכחנו את המקור, את זהותנו במעשים ובמלים / לא שכחנו כל הדורות שחלמו אותנו נגאלים. / אנו המשך חדש של עמנו הקדום / נושאים את מורשתו היחידית לנוכח כל היְקום. / לאחר כל פרקי ההיסטוריה שנכתבו בדברי הימים / אנו כותבים את הספר החדש שלנו במשפחת העמים.

מדינת ישראל

גם היום אנו ממשיכים בכל שנה לצאת ממצריִם הסוררת / ובכל פעם אנו יוצאים ממצריִם אחרת. / גם היום אנו קורעים ים סוּף ונחשולים / נאבקים על זכותנו להתקיים במלחמה ובמילים. / אנו ממשיכים לגאול את היהודים שעדיין בגוֹלה / מזכירים להם שוב ושוב שרק כאן הגאולה / שרק כאן בארץ זו הריבונות על גורלנו / רק כאן נדע מי לנו ומי לצרֵינו. / בכל מקום בעולם שיש יהודים נרדפים / אנו מספרים להם על המדינה ועל חיינו היפים.

זו חירות היהודי וזו תורתוֹ: מי ששב לכאן בא אל גאולתוֹ / הוא שב לכאן כי כאן ביתו. / הוא יכול לבוא נכסף כיוֹנה אל ביִת / והוא יכול להגיע נרדף, פוחד להיות צַיִד. / יש מי שנגאל ובא אלינו כבן אוהב השב אל הוריו / ויש מי ששב לכאן נרדף, עלה נידף. / כל השבים הם לנו אחים גאולים / והאחדות היהודית היא ברית המעשים והמילים.

לעולם לא נשכח את "יציאת מצרים" ואת "שיבת ציון" / נזכור ונספר זאת לדור אחרון. / יָרשנו מכל הדורות את ארץ ישראל ואת העברית / ירשנו את צופן הדורות ואת הבְּרית / בדורנו יצאנו לחפשי מִשעבוד לכל המלכויות והגלויות / הקמנו מדינה לשֵם ולתפארת, לתהילה והללויות.

אנו רואים את גאולתנו בשנת השבעים, והיינו כחולמים / אנו ממשיכים לכתוב את דברי הימים.