הַחֻקִּים שֶׁל הַלֵּב

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
אִם הַלֵּב מִתְרַחֵב
אוֹ רַק מַחְסִיר פְּעִימָה
כְּשֶׁיְּלָדַי הַקְּטַנִּים
קוֹרְאִים לִי – אַבָּא.
מָה הֵם הַחֻקִּים שֶׁל הַלֵּב?

וְאֵיךְ יָכֹל לִהְיוֹת
שֶׁאֲנִי אַבָּא,
כְּשֶׁרַק אֶתְמוֹל עוֹד פִּנִּיתִי
אַרְגְּזֵי זִכְרוֹנוֹת
מִבֵּית יַלְדוּתִי הַחֲצִי רֵיק
וְזֶה עוֹד הִרְגִּישׁ מוּחָשִׁי לְרֶגַע.

אֲנִי מַבִּיט מִדֵּי פַּעַם
מֵעֵבֶר לַכָּתֵף,
וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּבָּט
שֶׁל הָאַבָּא שֶׁלִּי.

טְעָמִים שֶׁל בַּיִת

מָה צָרִיךְ אָדָם בְּחַיָּיו?
זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים,
עֲלֵיהֶם יִתְרַפֵּק בַּעֲרֹב יָמָיו
אַהֲבָה גְּדוֹלָה,
שֶׁתַּרְחִיב אֶת הַלֵּב
פִסְפוּס, עָדִיף קָטָן
לְהַרְגִּישׁ הַחְמָצָה
טְעָמִים שֶׁל בַּיִת
מֻגָּשִׁים עִם גַּעְגּוּעַ
וּמְסֻבִּין סְבִיב שֻׁלְחָן עָרוּךְ.

אָדָם צָרִיךְ בְּחַיָּיו
מִשְׁפָּחָה.