על שיר אחד של ואלאס סטיבנס

The Paltry Nude Starts on a Spring Voyage

But not on a shell, she starts,
Archaic, for the sea.
But on the first-found weed
She scuds the glitters,
Noiselessly, like one more wave.

She too is discontent
And would have purple stuff upon her arms,
Tired of the salty harbors,
Eager for the brine and bellowing
Of the high interiors of the sea.

The wind speeds her on,
Blowing upon her hands
And watery back.
She touches the clouds, where she goes,
In the circle of her traverse of the sea.

Yet this is meagre play
In the scurry and water-shine,
As her heels foam—
Not as when the goldener nude
Of a later day

Will go, like the centre of sea-green pomp,
In an intenser calm,
Scullion of fate,
Across the spick torrent, ceaselessly,
Upon her irretrievable way.

עלינו להכיר תודה לטובה רוזן על היותה החלוצה המרכזית של שירתו של ואלאס סטיבנס בעברית. בימים אלה רואה אור גרסה מחודשת של ספרה "האיש עם הגיטרה הכחולה", עיבוד והרחבה של הגרסה הקודמת משנת 1985, ובו עדכון של התרגומים הקודמים, הוספה של תרגומים חדשים, ומה שלא פחות חשוב, הערות מפורטות לשירים ואחרית דבר מאירת עיניים המתארת, בין היתר, את חייו ואופיו המיוחד של סטיבנס.

באופן פרדוקסלי, לתרגום שירה ישנם לא רק חסרונות. דוברי האנגלית אמנם זוכים לקרוא ולהבין את סטיבנס בשפתו; אולם להם רק סטיבנס אחד, ואילו אנחנו יכולים לקבל מדי כמה שנים עוד סטיבנס, חדש ומחודש, הזדמנות נהדרת לכרכר שוב סביבו וסביב שיריו. ומה טוב מלשבת מול שיר המקור באנגלית וחמישה או אחד עשר תרגומים שונים שלו לעברית, לדוש בהם ולחקרם, לדקור את השיר כדי לראות אם הוא בוכה, לדגדג אותו כדי לראות אם הוא צוחק.

שירי סטיבנס לא תמיד ברורים או מובנים לי אבל תמיד אהובים. ומי אמר ששיר זקוק להבנה? "על השיר להיות כמעט בלתי מובן", כתב. לביטוי זה משמעות רבה: אם נחשוב לרגע על סולם של אי-מובנות, שבו 100 מסמן אי מובנות מוחלטת ו- 0 מסמן בהירות מסמאת עיניים, אזי מלך עירום כמו ג'ון אשברי יימצא סביב 99 ומשורר כמו רוברט פרוסט קרוב לתחתית. מקומו של סטיבנס הוא בין 75 ל-85: השיר סתום כמעט לגמרי בקריאה ראשונה, אבל הולך ומתברר בקריאות חוזרות – אם כי לעולם לא יהיה אפשר לתמצת אותו לרעיון פשוט אחד. הרי הוא שיר ולא מניפסט. בחוזה שבין הכותב והקורא, שיריו של סטיבנס מותירים מרחב יצירתי לקורא, מבלי להוליך אותו למדבר מילולי עקר. מפורסמת אמרתו של סטיבנס על ה"רהבתנות העקרונית של השירה" (“the essential gaudiness of poetry”). מבחינתו שיר הוא מופע סטנד-אפ במילים, אורות וזיקוקים, שפנים וכובעים, רעמים וברקים. "כשאני יושב בחדרי, העולם נשגב מהבנתי / אבל כשאני יוצא, מתברר שהוא אינו אלא שלוש או ארבע גבעות וענן", כתב בשיר "בעניין פני השטח של הדברים". ובשיר "הבורגני המייבב" המשיך והסביר: "זדון מוזר הוא זה / שבו אני מעוות את המציאות". סטיבנס מהלך בעולם כאיסטניס שנאלץ לחצות רחוב שהוצף במי ביוב. הוא משתדל לרחף באוויר כמה שיותר, ומציב כף רגל במציאות הטמאה – ענן, גבעה, שידה, גלידה – רק כשלא נותרה ברירה. שיריו מלאים בפילוסופיה, באמנות ובצרפתית. את המציאות הוא חייב לעוות – אולי כמו הציירים המודרניסטים שאותם העריץ ושסגנונם השפיע עליו. כך, חיבורי מלים דמיוניים וייחודיים הם סמנים של שירתו, ועוד על כך בהמשך. הים, האשה השרה, הבנג'ו – אינם אלא גרעינים שסביבם הוא בונה את ההאלוצינציה הזדונית שלו – אידיאית, אמנותית, היסטורית, מילולית.

מעניין לחשוב על הפער שבין האיש ושירתו. סטיבנס היה פקיד בכיר בחברת ביטוח, איש גדול ועשיר, שגר באותו בית באותה עיר כל חייו, כפי שמספרת רוזן באחרית הדבר המרתקת שלה. שירתו הססגונית, הראוותנית, היא ניגוד מוחלט לחייו האישיים. כמה שונה הדבר מהשירה העברית הנוכחית, שבה קראת שיר – הכרת את המשורר. וכמה חסרים לנו השילוב הזה של מורכבות עם עדינות, חכמה עם משחקיות, איפוק עם חדות, רוחב האופקים הלא מתנצל, ובמיוחד, העדר מוחלט של בכיינות ורחמים עצמיים. וזאת מבלי להזכיר את הכשרון המונומנטלי.

עם קריאת הספר התעוררה בי התשוקה לתרגם את אחד השירים. בחרתי בשיר “A Paltry Nude Starts on a Spring Voyage”, ולו בגלל השם. אלי הירש הטוב והמיטיב הואיל להעיר על גירסא מוקדמת, ואחר כך, מרוב קנאה, המשיך ותרגם בעצמו את השיר. במה עוסק השיר? המלה nude, שאולי אפשר לתרגם לעברית כ"דמות עירום", היא מונח מתחום הציור. השיר מדבר על "דמות עירום ארכאית" שיוצאת לים "לא בצדפה", ועל דמות עירום אחרת, מאוחרת ומוזהבת יותר (האם, כפי שכתבו רבים, זו אפרודיטה של בוטיצ'לי?). השיר משווה ביניהן: זו חוצה את גלי הים בקו ישר, נוגעת בעננים, עקביה מקציפים. המאוחרת והזהובה יותר, לעומתה, שלווה בעומק היכלי הים הגבוהים (אולי). אבל האמנם זה לב השיר? האם יש כאן אמירה על ההיסטוריה של האמנות המערבית, ועל ההתפתחות בתפיסה של העירום הנשי בין זמנים עתיקים לבין בוטיצ'לי? אולי, אבל השיר בוודאי אינו רק זה. הרעיון הכללי של העירום באמנות משמש לסטיבנס קולב לתלות עליו את תיאורי הים הדמיוניים שלו: כיצד היא צולחת את הזהרורים, נוטשת את הנמלים, פוסלת מֶלח מסוג אחד ובוחרת במֶלח אחר – רהבתנות סטיבנסית במיטבה. במובן זה הזכיר לי השיר ציור מפורסם של טיציאן, "איש עם שרוול כחול" התלוי לתפארת בגלריה הלאומית בלונדון (רק לפני כמה חודשים עמדנו שם, מולו, ועד עכשיו איני מבין כיצד ניאותו הרגליים לנטוש את השרוול הכחול וללכת הלאה). מה הוא מרכז הציור הזה? האם אלה הם פניו של האיש המצוייר? כי הרי הדבר שמושך את עין הצופה, ומשך את ידו של הצייר, ברור שהוא השרוול המהודר, על חלקותו המשיית, האורצל הכחלחל שלו, איכותו השמיימית ומלאותו המפליגה. השרוול שבציור מעניין לעין ערוך מפניו של האיש, טובות-מראה וחדות-מבט ככל שתהיינה. אבל, האם אפשר, האם כדאי, האם מותר לצייר שרוול בלבד? כנראה שלא. כשאתה מצייר איש בעל פנים, אתה יכול לעבור ולהשקיע את כשרונך בשרוול. אבל ללא פנים אין שרוול; ובוודאי שאין אותו המתח הבא מלהעמיד פנים שאתה עוסק דבר אחד ובעצם פונה לעניין אחר לגמרי. הפנים הם ה"מה" התמאטי של הציור; השרוול הוא מרכזו האמנותי. כך הוא הדבר בשיר שלפנינו: לכאורה, יש כאן טענות בענייני אמנות, ובענייני היסטוריה, ובענייני דמויות עירום וים; אבל למעשה יש כאן שרוולים של דימויים ומילים מסתחררים סביב עצמם.

לפני שאני מביא את שלושת התרגומים – של רוזן, של הירש ושלי – עוד מילה על שם השיר. בולט לעין הצירוף “paltry nude”. את המלה "paltry" אפשר לתרגם כ"זעום", כלומר, כמות קטנה, כמעט אפסית, בדרך כלל בקונוטציה שלילית: כמות מעליבה, מאכזבת, כמו למשל "הפיצוי המוצע זעום ביחס לנזק" או "העלאה זעומה של שקל וחצי היא הצעה משפילה". המלה קשורה מצד אחד לכמותיות, ומצד שני לזניחות והשפלה. “nude”, לעומתו, הוא מונח ייחודי לעולם האמנות. הצירוף “paltry nude” מחבר שני עולמות, עולם כמותי ופראקטי (למשל עולם הביטוח) ועולם האמנות. אם נחפש ברשת “paltry nude” הדבר היחיד שיחזור אלינו הוא שירו של סטיבנס. השיר רווי בצירופים נוספים ייחודיים: “scuds the glitters” , “brine and bellowing”, “intenser calm”, “spick torrent”. תרגום הגון של השיר צריך לשאוף לצלצל את האווירה המשחקית-אובססיבית הזו.

הנערה הרגילה בעירום יוצאת למסע האביב / תרגמה טובה רוזן

אַךְ לֹא עַל צִדְפָּה, הִיא יוֹצֵאת,
עַתִּיקָה, אֶל הַיָּם, אֶלָּא
עַל הָאַצָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתִּמְצָא
הִיא מְרִיצָה נַצְנַצִים שֶׁל אוֹר
בְּלִי-קוֹל, כְּמוֹ עוֹד גַּל.

וְגַם הִיא אֵינֶנָּהּ מְרֻצֶּה
וְהָיְתָה רוֹצָה אֲרִיגֵי אַרְגָּמָן עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ,
עֲיֵפָה מִמְּזָחִים מְלוּחִים מַסְרִיחִים,
כְּמֵהָה לְמֵי-הַיָּם הַמְּלוּחִים
וּלְנַהֲמוֹת נִבְכֵי-הַיָּם הַגְּבֹהִים.

הָרוּחַ מְאִיצָה בָּהּ,
נוֹשֶׁבֶת עַל יָדֶיהָ
וּבְגַּבָּה הָרָטֹב.
הִיא נוֹגַעַת בֶּעָנָן
חוֹצָה בְּזִגְזוּג אֶת הַיָּם.

וּבְכָל זֹאת, זֶה הוּא מַחֲזֶה רָזֶה
בְּרִצְרוּץ וּבַנִּצְנוּץ הַמַּיִם,
וּבַקֶּצֶף שֶׁבַּעֲקֵבֶיהָ –
לְעֻמַּת הָעֵירֹמָה הַמֻּזְהֶבֶת יוֹתֵר
שֶׁל יוֹם שֶׁיָּבוֹא

שֶׁתְּהַלֵּךְ כְּמוֹ תּוֹכָהּ שֶׁל תִּפְאֶרֶת יְרֻקָּה שֶׁל יָם,
בִּשְׁלֵוָה מְתוּחָה יוֹתֵר,
שִׁפְחַת הַגּוֹרָל,
דֶּרֶךְ הַשֶּׁטֶף הַמְּצֻחְצָחַ, בְּלִי-חֲדַל,
בְּדַרְכָּהּ שֶׁמִּמֶַּנָּה אֵין חֲזָרָה. 

עירום סתמי יוצא למסע אביב / תרגם אלי הירש

אַךְ לֹא עַל צִדְפָּה הִיא יוֹצֵאת,
עַתִּיקָה, אֶל הַיָּם, אֶלָּא עַל
אַצָּה שֶׁנִּקְרֵית רִאשׁוֹנָה
עַל דַּרְכָּהּ, מְסַחְרֶרֶת
נִיצוֹצוֹת, חֲרִישִׁית, כְּמוֹ עוֹד גַּל.

גַּם הִיא כְּעוּסָה, הָיְתָה שְׂמֵחָה לוּ הָיָה לָהּ
אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ סָגֹל שֶׁיְּכַסֶּה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ,
וּכְבָר נִמְאַס לָהּ מִצַחֲנָת הַמֶּלַח שֶׁל הַמְּזָחִים,
וְהִיא כְּמֵהָה לְמֵי-הַיָּם עַצְמָם וּלְנַהֲמָתָם
שֶׁל מַעֲמַקֵּיהֶם הַמִּתְגַבְּהִים.

הָרוּחַ מְטִיסָה אוֹתָהּ
נוֹשֶׁפֶת עַל יָדֶיהָ
וְעַל גַּבָּהּ הַלַּח, וְהִיא
נוֹגַעַת בָּעֲנָנִים שֶׁאֲלֵיהֶם הִיא עָפָה
בַּעֲקַלָּתוֹן שֶׁל מַסְלוּלָהּ חוֹצֶה הַיָּם.

וְעִם כֹּל זֹאת הֲרֵי זֶה מַחֲזֶה עָלוּב
עִם עֲקֵבֵיהָ הַמַּקְצִיפִים, מִתְרוֹצְצִים
בֵּין נִצְנוּצֵי הַמַּיִם – לֹא כְּמוֹ כַּעֲבֹר
עִידָן, כְּשֶׁעֵירֹם מֻזְהָב יוֹתֵר
יַעֲלֶה וְיָבוֹא, וְהִיא

תִּפְסַע, כְּעֵין הַסְּעָרָה שֶׁל הוֹד
יָרֹק-יַמִּי, שְׁקֵטָה לְלֹא נְשֹׂא,
שִׁפְחַת גּוֹרָל
מִבַּעַד לְסִילוֹן טָהוֹר, בְּלִי לַעֲצֹר,
עַל פְּנַי דַּרְכָּהּ הָאֲבוּדָה לָעַד.

דמות עירום זעומה יוצאת למסע אביב / תרגם זאב סמילנסקי

אַךְ לֹא עַל צִדְפָּה הִיא יוֹצֵאת,
עַתִּיקַת יוֹמִין, בִּשְּׁבִיל הַיָּם.
אֶלָּא עַל הָאַצָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּמְצְאָה לָהּ
בּוֹרֶקֶת כַּרְבֹּלוֹת,
בְּלִי קוֹל, כְּמוֹ סְתָם עוֹד גַּל.

אֲפִלּוּ הִיא אֵינֶנָּה מְרֻצָּה
מַעֲדִיפָה דְּבָרִים סְגֻלִּים עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ,
עֲיֵפָה מִצְּרִיבָתָם שֶׁל הַנְּמֵלִים,
לְהוּטָה אֶל הַתִּמְלַחַת וְהַתְּרוּעוֹת
שֶׁל הֵיכְלוֹת הַיָּם הָרוֹמֵמִים.

הָרוּחַ מְאִיצָה אוֹתָהּ הָלְאָה,
נוֹשֶׁבֶת עַל יָדֶיהָ
וְעַל גַּבָּה הַמֵּימִי.
נוֹגַעַת בַּעֲנָנִים, לְשָׁם פָּנֶיהָ,
בְּחוּג חֲצִיַּתָה אֶת הַיָּמִים.

אַךְ דַּל הוּא הַמִּשְׂחָק הַזֶּה
בָּרִיצְרוּצִים וּבְזַהֲרוּרֵי הַמַּיִם
כְּשֶעֲקֵבֵיהָ מַקְצִיפִים –
לֹא כְּמוֹ בִּזְמַנִּים בָּם בַּת-דְּמוּתָהּ הַזְהוּבָה יוֹתֵר
שֶׁל יָמִים יָבוֹאוּ

תֵּלֵךְ, כְּטַבּוּרוֹ שֶׁל הוֹד יָרֹק-יָמִּי
בְּתוֹך שַׁלְוָה עַזָּה יוֹתֵר,
שִׁפְחָה שֶׁל הַגּוֹרָל,
לְאֹרֶךְ הַשֶׁטֶף הַצַּח, בְּלִי הֶרֶף,
בְּדַרְכָּהּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּתְאַחְזֵר.