גַּעְגּוּעַיִךְ / גַּעְגּוּעִים
גַּעְגּוּעַיִךְ
גַּעְגּוּעַיִךְ יוֹצְרִים שִׁירִים
שֶׁמַּשְׁאִירִים
אֶת הָאַהֲבָה וְהַכְּאֵב
עַל כַּנָּם
בְּעֵינָם
בְּאֵינָם
גַּעְגּוּעִים
בְּאֶרֶץ הַצָּפוֹן
נְשִימַת גַּעְגּוּעַיִךְ
לָאָרֶץ הַחַמָּה
גְּלוּיָה לָעַיִן
כְּהֶבֶל פֶּה שֶׁקָּפָא
וְהָיָה לְשִׁיר
עַד שֶׁיָּשׁוּב הָאָבִיב
וְיַפְשִׁיר.
שני השירים עדינים וטובים ויפים והחוט המקשר ביניהם, חוט הגעגוע, מורגש בכל אחד מהם, הוא החוט הסמוי מן העין ומורגש כל כך וייחודו כאן שהוא מובע בשני השירים על ידי משוררת שמרגישה אותו מתוך קרבת נפש אצל אחרים. ונותנת לו ביטוי והבנה. כמו השירים שמובעים כאן על ידי משוררת אחרת שמצליחה לבטא את הל הרוח של בנה.
תודה רבה אלישבע!
בשיר הראשון "געגועייך " יש בעצם
בשיר הראשון "געגועיך " ישנה התיחסות ליחסי התלות שבין הגעגוע לבין השיר.
הגעגועים הם ההשראה לכתיבת השיר, והשיר בהכתבו משמר את תחושת הגעגוע
השיר כסוג של פירוק והרכבה מחדש של תחושות והלך רוח…וגם הקיבוע שלהם.
השיר הוא עדות לאהבה ולכאב שהיו כאן.
יש כאן תהליך כתיבה שמודע לעצמו, כמו גם לתפקידו. הנצחה של רגש מסויים על ציר הזמן של הזכרון.
השיר השני נכתב מתוך אמפטיה עמוקה, כמעט פלסטית של הכותבת, לחברה כנראה מאוד טובה,שגלתה לארץ צפונית רחוקה,שבכל הבל נשימה שלה יש געגוע לארץ שממנה באה, געגוע שקופא באוירמוהופך לשיר, וכאילו מגדיל את נוכחותו המייסרת.
גם הוא תלוי בחסדו של הזמן, במקרה זה האביב, שכשיגיע יפשיר הוא את השיר, יביא בחומו מזור לכאב הגעגוע…
השירה מקבלת כאן סגולות של ריפוי.
כמה יפים דבריך וכמה נכונה הבחנתך בין שני השירים. הסברת לי דברים שעשיתי באופן אינטואיטיבי. תודה רבה אילנה!