בין הזמנים *
גַּם לִי עַצְמִי חֲבָל
יֵשׁ לְהוֹדוֹת
עַל רְגָעִים
בָּהֶם כְּשֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ לִבְחֹר
חָדַלְתִּי
לֹא שָׁמַרְתִּי נְגִיעָה
מֵהָעַוְלוֹת שֶׁזָּעֲקוּ
מִכָּל פִּנָּה
אָבֵל אֲנִי שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְתִּי
לְכַסּוֹת אֶת תִּקְוָתִי
אֶת יַקִּירַי
מֵרֶשֶׁת דַּיָּגִים
לוֹכֶדֶת כֹּל
שֶׁל הַרְשָׁעוֹת
שֶׁל הַשְׁפָּלוֹת
הָאֲיֻמָּה
עַל הַזְּמַנִּים
בָּהֶם רוּחוֹת מִן הֶעָבָר
וְאַף מִן הַהוֹוֶה
וְגַם מִן הֶעָתִיד לָבוֹא
הִטִּיפוּ בְּפָנַי
בְּאֵין מַפְרִיעַ
וְעֶרֶב רַב שֶׁל
אֲנָשִׁים לֹא מֻכָּרִים
אוֹ מֻכָּרִים יָתֵר
עַל הַמִּדָּה
דְּהַיְנוּ – עֲמִיתַי
קָרַע בִּנְחִישׁוּת שֶׁאֵין
דּוֹמֶה לָהּ
אוֹ תּוֹךְ חִלּוּל שֶׁל קֹדֶשׁ
תַּכְרִיכֵי בְּגָדַי
אוּלַי הָיוּ אֵלֶּה
תַּכְרִיכֵי עוֹרִי
אוּלַי דַּפֵּי
סְפָרִים
שֶׁכְּרִיכָתָם עָבָה
רַק מְכַסָּה
עַל הַתְּמִימוּת הַמְּבֹרֶכֶת
אֶל מוּל הַהַצְלָפוֹת
שֶׁל שְׁלַל מִדּוֹת רָעוֹת
מוּל לְשׁוֹנוֹת
שֶׁל אֵשׁ אוֹכֶלֶת כֹּל
פְּסַק דִּין בָּהוּל
וִירִיָּה
וְשִׁכְחָה
שֶׁכָּאֲבָה יוֹתֵר
מִכָּל סוּגֵי הָעֹנֶשׁ
הַבְּרוּאִים
אַךְ גַּם אִם יִמָּצֵא
וְלוּ אָדָם אֶחָד
אוּלַי חַוָּה?))
שֶׁיְּצַטֵּט מִסְפַּר שׁוּרוֹת
מִקֹּמֶץ שֶׁל סְפָרַי
פְּרִי שֶׁל שָׂפָה
שֶׁלֹּא סִגְּלָה שִׁמּוּשׁ
בִּכְתָב לָטִינִי
רַק שֶׁיֵּדַע הוּא לַהֲגוֹת
אֶת שְׁמִי
כְּדֵי לַחְקֹר סַפְרָנִיּוֹת
עָבוֹת בָּשָׂר –
הַאִם הָיָה פַּעַם
מְשׁוֹרֵר כָּזֶה?
מָה יִעוּדוֹ?
וּמִיהוּ?
עָשִׂיתִי אֶת שֶׁלִּי
אַמְשִׁיךְ לְהִתְהַלֵּךְ
אֵי שָׁם
רֹאשִׁי עָטוּר
בְּכֶתֶר מִשִּׁירַי
וַאֲוַתֵּר עַל כָּל
הַיֶּתֶר
השיר מוקדש לזכרו של פרץ מרקיש. מרקיש היה משורר, מחזאי וסופר מבכירי המשוררים בשפת יידיש בברית המועצות. משנת 1941 עם פלישתם של הנאצים לשטחה של ברית המועצות -היה בין מייסדי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ומן החברים הבולטים בו. הוא נעצר בינואר 1949 עם קבוצה של אנשי תרבות יהודים באשמת בגידה ונכלא . לבסוף הוצא להורג ב 12 באוגוסט 1952 במוסקבה עם קבוצת 13 אנשי רוח יהודים "הרוגי המלכות". יצירותיו שתורגמו לעברית: רומן" דור הולך ודור בא" ומספר רב של שירים ופואמות.
כשאני ניגש לשיר, אני תוהה ביני לביני, בסיום הקריאה ויש להודות גם תוך כדי הקריאה, האם הוא עורר בי רגש, זכרון, נגע בי. השיר הזה הצליח. אחפש שירים נוספים של המשוררת הנפלאה. תודה.
שיר מדהים!!
שיר מרגש מאד, מלא עומק של משוררת נפלאה.
שיר מדהים פרי עטה של המשוררת המוכשרת אורה מנשה. קראתי שוב ושוב את השיר המרגש, שכתוב ברגישות ובכנות ומוקדש לזכרו של פרץ מרקיש, מהמשוררים הבולטים שכתבו ביידיש בברית המועצות, שהוצא להורג עם קבוצת הרוגי המלכות.
השיר כתוב בגובה העיניים אבל עם עומק רגשי ומחשבתי. הדוברת בשיר משתפת בתחושת החמצה על כך שלא תמיד הצליחה להגן על יקיריה ומעלה שאלה כואבת אך צנועה: האם מישהו יזכור, יקרא, ינסה להבין. ניסיון כן ומוצלח לתת קול לא רק לזיכרון האישי אלא גם לזה התרבותי וההיסטורי, ולחבר בין עבר, הווה ועתיד מתוך מודעות ואחריות. שיר שמזמין לקרוא לאט, לשים לב, ולזכור את האנשים שמאחוריו, גם את מי שנכתב עליו וגם את מי שכתבה אותו.
ממליץ לקרוא ולעקוב אחר פרסומיה של אורה מנשה, יישר כח.
התרגשתי כל כך מהשיר הנוגע. תבורכי מפי עליון
התרגשתי כל כך מהשיר המרגש
יפה מאוד!
שיר מרגש ונפלא. אין ספק שמדובר במשפחה של משוררים, שבכוח הכישרון והלב ישנו לאט־לאט את פסקול המוזיקה הישראלית, בעזרת ה'.
יפה מאוד
החשיבה, הרגש והתחושה זורמים במילות השיר, ה"תמימות המבורכת" שמצוינת בשיר נפלאה פילוסופית.
תודה נכל הלב